התיאוריה המודולרית של התודעה: איך המוח שלנו מעבד מידע
עד לעשורים האחרונים של המאה ה-20, רווח הרעיון שהמוח עובד כמעבד מידע "מקוון". אנשים האמינו שהמוח מחשב כל מידע שנכנס ברחבי העולם, וכתוצאה מכך צורות שונות של נתונים יוצאים. עם זאת, התיאוריה המודולרית של המיינד הגיעה וסיימה את הרעיון הזה, וגרמה לשינוי פרדיגמה.
פעם אנשים לקחו כמובן מאליו שהמוח הוא סוג של מחשב המסוגל לעבד רק סט סופי של מידע ליחידת זמן. הם גם חשבו שהוא לא יכול לעבד נתונים חדשים עד שיסיים את המידע הנוכחי.
עם זאת, התיאוריה המודולרית של התודעה הציגה את הרעיון של עיבוד מקביל או סימולטני. בנוסף לכך, וחשוב מכך, הוא הציג את הרעיון של מודולים.
החזון המקורי היה שאזורי המוח הרלוונטיים עיבדו את פיסות המידע בזה אחר זה. כל אחד מהם היה אחראי לטיפול במודאליות ספציפית של אותו מידע בסוג של פס ייצור. גישה זו השתנתה ומומחים הבינו שהמוח עיבד מידע בו זמנית ובאופן עצמאי, ושילב את התוצאות הבודדות.
פילוג שאי אפשר להתגבר עליו
לפיכך, אנו עומדים כעת בפני אלטרנטיבה שהיא צעד חיובי במובנים רבים. עם זאת, הכוונה היא גם לפילוג כמעט בלתי עביר בהתקדמות ההבנה שלנו לגבי הקוגניציה ושל איך המוח שלנו פועל. כעת אנו יכולים לראות שהמוח שלנו עובד עם מערכת של מודולים ושכל אחד מהם הוא מיוחד ביותר.
עם זאת, גם אנחנו לא צריכים להבין כל מודול כאזור מוחי המוגדר מבחינה נוירואנטומית. הדגש כאן הוא על התמחות תפקודית. לכן, כתוצאה מכך, המוח שלנו מבצע את התהליכים שלו בצורה מודולרית, אך במקביל, הוא יכול לגייס אזורים שונים או מערכות תפקודיות שונות.
בואו ניקח את התמונה של פרח כדוגמה. המוח שלנו לא מעבד את זה בצורה ליניארית. במילים אחרות, קודם כל האזור שאחראי על הצורה, אחר כך גודל, ואז צבע, ואז זיכרון וכו'. להיפך, מודולים שונים יעבדו כל חלק של התמונה באותו זמן. כל אחד מהמודולים הללו אחראי להתמודדות עם כל פיסת מידע באופן מיוחד.
מושגי יסוד של התיאוריה המודולרית של התודעה
באופן מסורתי, מומחים חקרו את התפקוד המנטלי כתהליך אחדותי הנוקט פעולה על כל סוג של מידע. לפיכך, ללא קשר למודאליות של המידע (תפיסתי, לוגי, חברתי, מתמטי וכו'), המוח יעבד את המידע בכללותו. זה יתחיל במידע שהוא קיבל, ואז יעבד, יפתור ויוציא את התוצאות של המידע הזה.
אולם במחצית השנייה של שנות ה-80, פרסם ג'רי פודור, פסיכובלשן נודע שאנשים מחשיבים כיום את האב האמיתי של מדע הקוגניציה, השערה מהפכנית. הוא העלה את הרעיון שהמוח מורכב מקבוצה של מודולים פונקציונליים בעלי אופי מולד. כל אחד מהם יתמקד בפעילות הייחודית שלו.
"המוח אינו כלי למלא אלא אש להדליק."
-פלוטרכוס-
לא היינו מחשיבים עוד את המוח כאיבר חישובי סדרתי ויחידי בפעולותיו. במקום זאת, כעת נבין שזהו קבוצה משולבת ומתואמת של פונקציות מיוחדות. כל אחד מהם היה מייצר תוצאות שאחר כך יתכנסו עם כל התוצאות האחרות.
כתוצאה מכך, זה יאפשר הפצה יעילה ומופרדת של תת-פונקציות נפשיות, אשר, בתורן, ישתפו פעולה עם האופטימיזציה הפרוצדורלית של המוח.
אחת הדרכים להבין פרספקטיבה זו תהיה להשתמש במטאפורה של תחנות העבודה השונות בפס ייצור. כדי לייצר בובה, למשל, אין לנו עובדים שמעבירים את הבובה זה לזה ומוסיפים חלק תוך כדי. ישנן תחנות עבודה שונות שמייצרות חלקים שונים בו זמנית. לבסוף, כל המרכיבים הללו מתאחדים בשלב אחרון להשלמת הבובה.
יצירת התיאוריה
פודור המשיך להעלות על העניין הזה. התוצאה הסופית הייתה התיאוריה המודולרית של המיינד, ששימשה להסביר עיבוד מנטלי שהיה איפשהו בין ביהביוריזם לקוגניטיביות.
הוא הציע שהמודולים של המוח שלנו יפעלו בצורה דומה להתנהגות שלנו או כמו רפלקס. עם זאת, הוא האמין שהדבר מתרחש בצורה "מסיקת". משמעות הדבר היא שהם יכולים לספק יותר מידע, ובצורה גמישה יותר, ממה שרפלקס ספציפי ידרוש.
כתוצאה מכך, תת-הפונקציות המנטליות יהיו "מובלעות". עם זאת, במקביל, הם יהיו "חדירים מבחינה קוגניטיבית" ויהיו רגישים למידע ותהליכים נפשיים אחרים, כפי שהציגה מערכת החוקרים השנייה.
מאפיינים חיוניים של המודולים
Fodor (1983) קובע שכל מערכת מודולרית חייבת, כולה או חלקה, לעמוד בקריטריונים מסוימים:
- ספציפיות של דומיין. כל מודול מתמחה רק בסוגים מסוימים של מידע נכנס.
- עטיית מידע. המודולים אינם תלויים במערכות מנטליות אחרות להפעלתם.
- הפעלה חובה. אם סוג מסוים של מידע מגיע למערכת הקוגניטיבית, אזי המודול המתמחה בעיבוד מידע זה יופעל בהכרח ובלתי נמנע.
- מהירות גבוהה. המודולים פועלים במהירות גבוהה, כנראה הודות לרווח ביעילות שמציעות שתי הנקודות הקודמות.
- פני השטח של מידע הפלט. התוצאה של העיבוד המודולרי היא סוג מידע פשוט ובסיסי מאוד. זה סוג של אבן בניין.
- נגישות מוגבלת.
- אונטוגניה אופיינית. ההתפתחות האונטוגנטית של המודולים מתרחשת באופן קבוע בערך בכל אדם.
- ארכיטקטורה נוירונית מוגדרת מראש. זה תומך בכל מודול מבחינה פונקציונלית ומבנית.
תופעה נפשית ניתנת לצפייה וניתנת לשכפול, אשר, כמו רבים אחרים, מציעה תמיכה אמפירית לתיאוריית התודעה המודולרית הזו היא מה שנקרא אשליה מולר-לייר. אשליה זו מתרחשת כאשר אדם תופס אשליה חזותית, וגם לאחר שנעשה מודע לכך שהמידע החזותי שקרי, אינו מסוגל להפסיק לתפוס אותו עם תכונותיו הכוזבות.
בדוגמה זו, הודות למעטפת וחוסר הנגישות של כל מודול, שנוצרו על ידי תהליכים קוגניטיביים אחרים, הידיעה שהתמונה שקרית לא מצליחה לתקן את העיבוד החזותי של התמונה.
סיכום
לאחר חילוץ המידע הדרוש לגבי התיאוריה המודולרית של הנפש, אנו יכולים להסיק שהמגוון של המודולים המנטליים מתאים למגוון העצום של צרכים המתעוררים כאשר הפרט מתפתח קוגניטיבית בהקשר נתון.
קיים מודל קונקשניסטי מקובל של תפקוד מנטלי, הטוען שמידע מנטלי מעובד ומאוחסן במעגלים נוירונים מובחנים יחסית. זה אומר שתהיה תמיכה נוירופיזיולוגית לתיאוריית הנפש המודולרית.
צבירים נוירונים וסידור הנוירונים ברשתות יהיו אז המתאם של המודולים שהציע פודור.
לבסוף, מודל זה נותן מקום גם לתופעה המוכחת של פלסטיות מוחית. למעשה, הפיתוח של המודולים המנטליים יתרחש בזכות הנוירופלסטיות הזו מנקודת מבט פסיכופיזית.
