הערכה עצמית מנופחת: מה אתה מנסה להסתיר?
לפני כמה ימים חיכיתי בקופה בסופרמרקט והלקוח שהיה ממש מולי התחיל להגיד לקופאית, בקושי הנחיה ובלי להכיר אותה כלל, עומס גדול של דברים על עצמו: הצלחתו, מעלותיו, כמה מושלם הוא היה... "סיימתי את התואר בהצטיינות, הבת שלי עובדת על הדוקטורט שלה, עכשיו אני מנהל בחברה גדולה..."
הקופאית המסכנה הביטה בו והנהנה בראשה. מה עוד היא התכוונה לעשות? אבל האיש המשיך לדבר ודיבר על עצמו, מגזים, כאילו קיווה לאיזושהי הכרה או אישור ממנה.
זה ממש משך את תשומת ליבי וחשבתי, "למה שיהיה לו את הצורך הזה בהכרה ממישהו שהוא אפילו לא מכיר?" אני לא מטיל ספק בכך שלאיש הזה היו את כל הדברים האלה בחייו ושהוא נהדר, אבל למה צורך כזה לציין את זה כדי שכולם ידעו?
"גאווה היא לא הוד, זו תחושת ראש נפוחה. מה שמתנפח נראה גדול, אבל באמת זו מחלה".
-הקדוש אוגוסטין-
למרות שאנו עשויים לחשוב שלאיש הזה יש הערכה עצמית טובה ובריאה, כי נראה שזה מה שהוא רוצה שנראה, העובדה היא שההתנהגות שלו משקפת בדיוק את ההיפך.
אנשים בעלי הערכה עצמית טובה ומיטבית מרגישים בטוחים בעצמם ושהביטחון נולד בתוכם ואינו תלוי בסביבתם, לא בהישגיהם, לא בהצלחתם, ולא בהיבט הפיזי שלהם. נכון שלדברים האלה יש השפעה מסוימת, אבל בשום אופן הם לא קובעים את ההערכה העצמית.
לכן, מי שמחפש ללא הרף שבחים ושיפוטם הטוב של אחרים מוכיח שהם עצמם חסרים כאלה. סביר להניח שיש משהו שהם לא אוהבים בעצמם, אז כדי לפצות, הם מספרים לכולם כמה הם נפלאים וכל מה שמסביבם. בדרך זו, עם ההכרה הכוזבת הזו, הם מרגישים בטוחים בטווח הקצר...האפשרות לדחייה תהיה נוראית!
הבעיה היא שאמנם קל לרמות אחרים ולגרום להם להאמין שאנחנו מישהו שאנחנו באמת לא, אבל לא כל כך קל לרמות את עצמנו.
הערכה עצמית מנופחת מתחילה בילדות . הילד שלא זכה לשבחים, הערצה או אהבה מספקים מסביבתו יראה את עצמו כחסר ערך, וזו הסיבה שהוא יפתח הערכה עצמית נמוכה.
ברגע שהילד מבוגר, הם יכולים לבחור בין שני דרכים שונות: או שהם דורשים אהבה ושבחים מהסובבים אותם, כנועים לבקשותיהם, תלויים, בלי לדעת להגיד לא לכלום וחסרים אסרטיביות מחשש לדחייה, או שהם יכולים להגזים בזהותם ובביטחון העצמי שלהם, להיות שווא ונרקיסיסטיים , בדרך זו להגן על עצמם מהאפשרות שמישהו עלול לפגוע בהם או לומר להם שהם פישלו או נכשלו במשהו.
עמוק בפנים, הם אנשים הסובלים מפחד גדול מדחייה וכישלון, כמו גם שאינם זוכים לשבחים ולהכרה מכולם. הגישה שלהם היא כמו הסוואה.
מכיוון שאנשים אלו אינם מסוגלים לזהות את השגיאות שלהם, הם גם לא יוכלו לזהות שיש להם בעיה של הערכה עצמית. כתוצאה מכך, העזרה להם הופכת למשימה מסובכת, שכן הצעד הראשון לקראת שינוי הוא ההכרה שיש בעיה.
הבעיה נמשכת שנים מאז, עם התחפושת הזו, הם לעולם לא חושפים את עצמם לדעות השליליות של אחרים או מאפשרים לאף אחד להצביע על טעות או לא לזהות אותם, ואם מישהו היה עושה זאת, הגישה שלו תהיה כל כך עוינת ואגרסיבי שזה ימנע מכל דבר אחר להגיד משהו, ובכך להציל את ההערכה העצמית שלהם באופן רגעי, למרות שעמוק בפנים הם מתים מכאב. מובן מאליו שהיחסים החברתיים של אנשים אלה רעילים מאוד , מכיוון שאחרים נוטים לשמור את עצמם במרחק, ובכך יחזקו עוד יותר את ההערכה העצמית הנמוכה של אנשים אלה.
למרבה הצער, המציאות היא מה שהיא ואם נרצה או לא, תמיד יהיה מישהו שידחה אותנו, שלא יאהב אותנו, או שלא יחשוב שאנחנו מושכים. ככל שנתחיל לאמץ ולקבל את המציאות הזו מוקדם יותר, כך נלמד מהר יותר שאהבה עצמית מתחילה בעצמנו ולא בשיפוט של אחרים, שאנו לא יכולים לשלוט בהם בשום צורה.
חשוב להתחיל להכיר בכך שאתה אנושי ושיש לך הזכות להיכשל ולעשות טעויות. בקש עזרה כשאתה זקוק לה, כי אף אחד לא מוכשר ב-100% בכל דבר. הכירו בכך שאף אחד לא נולד לדעת הכל ושכולנו צריכים להתאמן כדי ללמוד.
אתה לא הכי טוב; תמיד יהיה מישהו יותר טוב ממך. אם אתה רוצה להיות טוב יותר, עבוד ולהילחם למען המטרות שלך בצורה בריאה, בלי להשוות את עצמך ובלי להכפיש אחרים. אתה אדם ייחודי, בלתי ניתן לחיקוי, בעל ערך פשוט עבור הקיים ועל היותך מי שאתה. אתה לא צריך שאחרים יזכירו לך את זה כל יום. אתה כבר יודע מי אתה. תתחיל לאהוב את עצמך יותר ולהיות חופשי ופחות תלוי.
אתה לא צריך להוכיח כלום לאף אחד. אתה לא מרכז היקום. אנשים מודאגים מהבעיות של עצמם. לטפח את מי שאתה, יחד עם אהבה וכבוד לעצמך. אם תאהב את עצמך ותגלה ביטחון וענווה, אחרים יתחילו להעריץ אותך ולאהוב אותך גם כן.
