אני אסיר תודה על המחסור כי השפע הגיע ממנו
הייתי כמו חרק לכוד בענבר. ריקנות שררה בליבי, זו הייתה בצורת. האכלת אותי בפירורים, באהבה עשויה קורי עכביש, בית ללא רהיטים שבו צמחים לא הושקו.
עם זאת, בסופו של דבר אני מעריך את המחסור שלך כי ברחתי ממנו כדי לגלות מחדש את השפע שלי. החוזקות שלי, המלאות שלי...
מנקודת מבט רגשית ואף רוחנית, אנו יכולים להגדיר את השפע כמצב של חסד שמזכיר לנו שיש לנו הכל – או לפחות את הרוב – מה שאנחנו רוצים וצריכים.
זה כמו רטט בתדר המושלם שבו הרגשות שלך מתאימים למחשבות שלך.
מחסור מול שפע
להיפך, עוני או מחסור הם מצב נפוץ למרבה הצער שבו נוצרת התנגדות. היכן שחסרה לנו הפתיחות המנטלית והרגשית שבה מתרחש שינוי חיובי ומתגמל.
כמו כן, לאנשים "עניים", בנוסף לכך שאין להם הרמוניה פנימית ומספקת, יש בדרך כלל את היכולת העדינה להשליך את העוני הרגשי שלהם על הסובבים אותם.
יכול מאוד להיות שחווית את זה בשלב מסוים. לעבור את החיים עם דמות כוחנית עם המאפיינים האלה (בין אם בן/בת זוג, קרוב משפחה או אפילו בוס) יוצרת אקלים של מחסור מוחלט.
כמעט בלי לשים לב, אנחנו לכודים בענבר, השרף הרעיל חסר כל חומרי הזנה, עד כדי שחרור החומר הבסיסי של הכבוד...
הדינמיקה של מחסור, מצב שכיח מאוד
אם נשאל עכשיו מהי הדרך העיקרית לחיות בשפע, התשובה לא יכולה להיות פשוטה יותר: נדיבות רגשית.
עם זאת, שום דבר לא קשה יותר ליישום. לשום דבר אין יותר ניואנסים ופינות אפלות מהמושג "נדיבות".
הסיבה? אנחנו רגילים לחשוב רק על החסרונות שלנו וכשאנחנו מרגישים ש"משהו חסר" קשה מאוד "להציע משהו".
כעת, בנדיבות רגשית, אנחנו לא מדברים רק על פעולת הפתיחה של עצמנו לאחרים כדי להתחבר אליהם, לנחם, לשאת את הנטל שלהם או לשים אושר בליבו של מישהו אחר. אנחנו מדברים גם על להיות "נדיבים" עם עצמנו.
רבים מאיתנו הגענו לשכבה המוזרה, הריאקציונרית והלא בריאה של מצפוננו, שבה איננו עושים דבר מלבד לחשוב על כל מה שאין לנו, על כל מה שחסר לנו. (אני לא מרגישה שמעריכים אותי, אני לא מרגישה אהובה כמו שמגיע לי, לא מעריכים אותי בעבודה, אני מרגישה לבד ולא מובנת...)
אם רק נרחיב את החורים האלה, אנחנו גם שותלים את זרע התסכול, הדיכאון והטינה. לפיכך, עם כל זה, מה שאנו משיגים למעשה הוא לחסום לחלוטין את חוק השפע.
אל לנו להתמקד אך ורק במה שחסר לנו, במה שכואב, במה שאנחנו לא אוהבים... בואו נהיה אמיצים ונעשה את הצעד לזכור מה מגיע לנו, כי שם טמון השפע האותנטי.
חוק השפע ביחסים רומנטיים
יש מקרים במערכות היחסים שלנו שאנחנו מרגישים מלאים. כאשר, כפי שאמר וויליאם בלייק, אנו רואים את היקום בגרגר חול, את השמים בפרח בר ואת האינסופי בכף ידנו.
זהו, ללא ספק, שפע. זה האיזון המושלם, שבו הרגשות שלך ושלי, החלומות שלך ושלי, הערכים שלך ושלי כולם מתחרזים ויוצרים את השירה הכי יפה, השירה שלנו.
לא קל להגיע למצב האידיאלי הזה, זה נכון. כי אם יש משהו עם הכוח לשבור שפע בזוגיות, זה חוסר איזון רגשי. במיוחד חוסר נדיבות, גם עם עצמנו וגם עם בן הזוג שלנו.
בואו נודה בזה, לפעמים אנחנו משליכים את עצמנו לזרועותיו של מישהו שלא מתאים לנו. אנחנו עושים את זה בלב רעב, עם עיניים מכוסות, כמהים להיות נאהבים, אבל שוכחים לגמרי לאהוב את עצמנו.
אנחנו מפסיקים להיות נדיבים עם העצמי שלנו כדי להאכיל את האחר. אבל אז אנחנו נופלים למעגל של עוני, תא הכלא של המחסור. הגענו להאמין שלהאכיל בפירורים זה בסדר. זה עדיף מכלום, כמו שאומרים...
אנחנו מסתפקים בכל כך מעט שאנחנו אפילו שוכחים שלפני כן רצינו הכל. אנחנו שוכחים מעל הכל שאהבה פירושה שפע. שמי שאוהב אותך יעשיר אותך ומי ש"אוהבים את עצמם, ידאגו לעצמם".
אז בואו נזכור שיש לנו את האחריות והפריבילגיה להיות יוצרים של האושר של עצמנו ושדבר כזה קורה מבפנים החוצה.
מכיוון ששפע הוא לא יותר מרגש שמעודד אותנו לעזור לעצמנו, להיות ראויים להגשמה, איזון וסוג האהבה שלא כואבת, הוא עוזר לנו לצמוח.
כל התמונות במאמר זה שייכות לסוניה קוך
