שלושה סימני ילדות שנמשכים לנצח
ילדות היא אותה תקופה שבה מתרחש פרדוקס יפה: אנו מסוגלים לבנות את הבסיס החזק ביותר בפרק הזמן הקצר ביותר, אפילו בלי לשים לב. בגיל ארבע, דרך ההוויה שלנו כבר התחילה להתגבש, אז מנקודה זו ואילך, כל מה שנותר הוא לפתח או לעכב את האינרציה שאספנו בשנות חיינו הראשונות.
הילדות משאירה סימנים שנמשכים לנצח. הם טביעות רגליים בלתי ניתנות למחיקה שבאות לידי ביטוי בעיקר ביחס שיש לנו לעצמנו ולאחרים. עם זאת, חלק מטביעות הרגל הללו מתמשכות ועמוקות יותר, בשל ההשפעה הגדולה שיש להן על מוחו של הילד.
"הדרך הטובה ביותר לעשות ילדים טובים היא לשמח אותם."
-אוסקר ויילד-
להלן נספר לכם על שלושה מהסימנים שאנו מפנימים בילדותנו שלעולם לא ניתנים למחוק.
חוסר האפשרות לתת אמון אחרי הילדות
כאשר ילדים מאוכזבים שוב ושוב או נבגדים על ידי הוריהם או האפוטרופוסים שלהם, יכול להיות להם קשה לסמוך על אנשים אחרים או אפילו בעצמם. הם יצטרכו להילחם נגד הנטייה לחוסר אמון כדי ליצור קשרים אינטימיים עם אחרים.
ילד מאוכזב כאשר מבוגרים מבטיחים דברים שהם לא יכולים או לא רוצים לקיים. לילדים חשוב שיקבלו את הצעצוע שהובטח להם אם הגיעו למטרה מסוימת. שיקחו אותם לפארק כי אמרו להם שזה יקרה. שניתן להם את השעה ביום שהובטחה להם.
הפרות אמון קטנות יכולות לעבור ללא תשומת לב או ללא חשיבות עבור מבוגרים, אבל עבור הילד, הן מייצגות שיעור לגבי מה שניתן לצפות, בכל מקום, מדמויות קרובות.
אם ילדים יראו את הוריהם משקרים להם, הם ילמדו שלמילים אין ערך. אז יהיה להם קשה להאמין באחרים ולהתאמץ כדי שלמילים שלהם תהיה משמעות. סימן זה ייצור קשיים במהלך התפתחותם. קשיים בבניית קשרים עם אחרים ולהצליח ליצור אינטימיות אמיתית שבה הם מרגישים בטוחים עם מישהו.
הפחד להינטש
ילד שהרגיש לבד, התעלם או נטוש מתחיל להאמין שבדידות היא מצב שלילי לחלוטין. הם יכולים לבחור ללכת באחת משתי דרכים: או שהם הופכים להיות תלויים יתר על המידה באחרים, מחפשים כל הזמן מישהו שילווה אותם ויגן עליהם, או שהם דוחים כל חברות מתוך זהירות מפני נטישה פוטנציאלית של סבל.
מי שלוקחים את דרך התלות בסופו של דבר מסוגלים לסבול כל סוג של מערכת יחסים, כל עוד הם לא מרגישים לבד. הם מאמינים שהם לגמרי לא מסוגלים להתמודד עם הבדידות, ולכן הם מוכנים לשלם כל מחיר עבור חברות.
מי שנמלט מפחד נטישה באמצעות עצמאות קיצונית לא מסוגל ליהנות מהקרבה החיבה לאדם אחר. עבורם, אהבה היא שם נרדף לפחד. ככל שתרגיש יותר חיבה כלפי אדם אחר, כך גדלים החרדה והרצון שלו לברוח. הם מסוג האנשים ששוברים קשרים אינטימיים כדי להפסיק להרגיש את החרדה שהאובדן האפשרי של הדמות האהובה הזו גורם להם.
הפחד מדחייה
ילדים שתמיד נחקרו והודחו על ידי הוריהם נוטים להפוך לאויב הגרוע ביותר של עצמם. בדרך זו הם מפתחים דיאלוג פנימי של תוכחה עצמית והאשמה עצמית.
ילדים אלה, בחייהם הבוגרים, כנראה לעולם לא ירגישו קוהרנטיים עם מה שהם עושים, אומרים או חושבים. הם תמיד ימצאו דרך לחבל בתוכניות שלהם ויהיה להם קשה מאוד לקבל שיש להם גם מעלות והישגים. הם ירגישו שהם לא ראויים לחיבה או הבנה, ושביטויי האהבה שלהם כלפי אחרים יידחו.
באופן כללי, הם הופכים למבוגרים מבודדים ומתבודדים שחשים בהלה במצבים של מגע חברתי. יחד עם זאת, הם מאוד תלויים בדעות של אחרים. כשהם מתמודדים עם הביקורת הקטנה ביותר של אחרים, הם מפרקים את עצמם לחלוטין, כי הם לא יודעים להבדיל בין התבוננות אובייקטיבית להתקפה אישית.
אם בנוסף לדחייה הילד גם מושפל, ההשלכות חמורות עוד יותר. ההשפלה הזו משאירה תחושות כעס בלתי פתורות שהופכות לתחושת חוסר אונים מתמדת, שמובילה לא פעם לאנשים רודניים וחסרי רגישות המבקשים גם להשפיל אחרים.
קשה מאוד לשנות את הסימנים שאותן חוויות ילדות מותירות. עם זאת, זה לא אומר שלא ניתן לחדד או להפנות אותם כדי לשנות אותם למשהו חיובי. הצעד הראשון הוא הכרה בכך שהם שם ושצריך לעבד אותם כדי שהם לא יקבעו לחלוטין את שארית חיינו.