ניסוי בובת בובו ואגרסיביות

בין 1961 ל-1963, הפסיכולוג הקנדי אלברט בנדורה ערך ניסוי לניתוח התנהגותם של ילדים כאשר ראו מבוגרים תוקפניים כלפי בובה. למען האמת, ניסוי בובות בובו הוא הדגמה אמפירית של אחת התיאוריות המפורסמות ביותר שלו: תיאוריית הלמידה החברתית.

תיאוריה זו קובעת שבני אדם לומדים בעיקר על ידי הימצאות במגע עם הסביבה החברתית שלהם. על ידי התבוננות באחרים, אנו רוכשים ידע, מיומנויות, אסטרטגיות, אמונות ועמדות מסוימים. לפיכך, ילדים לומדים על התועלת, הנוחות וההשלכות של התנהגויות שונות על ידי התבוננות במבוגרים. כתוצאה מכך, הם פועלים בהתאם למה שהם מאמינים שהם צריכים לצפות כתוצאה ממעשיהם.

המחקר של בנדורה

רבים רואים באלברט בנדורה אחת הדמויות החשובות ביותר בתחום הלמידה החברתית. מחקר שערך ב-2002 הציב את בנדורה במקום הרביעי בין הפסיכולוגים המצוטטים ביותר בכל הזמנים אחרי סקינר, פרויד ופיאז'ה.

בנדורה לא הסכים עם עמדת הביהביוריסטים מכיוון שהוא סבר שהם מזלזלים בממדים החברתיים של ההתנהגות האנושית. לכן, הוא התמקד באינטראקציה בין הלומד וסביבתו כדי להסביר תהליכי למידה.

בשנת 1961, בנדורה החלה לנתח שיטות שונות לטיפול בילדים תוקפניים יתר על המידה, תוך זיהוי מקורות האלימות באמצעות התנהגויותיהם. לשם כך, הוא ערך את ניסוי בובות הבובו. בוא נראה על מה זה היה.

ניסוי בובות הבובו

אלברט בנדורה, במטרה לספק בסיס אמפירי לתיאוריה שלו, הגה את הניסוי הזה. התוצאות שהשיג שינו את עולם הפסיכולוגיה. במציאות, ניסוי בובות הבובו סייע לחקר התנהגות תוקפנית אצל ילדים.

הוא ביקש להדגים שילדים למדו התנהגויות מסוימות על ידי חיקוי מבוגרים. בניסוי שלו השתתפו 36 בנים ו-36 בנות בגילאי 3 עד 5. כולם היו סטודנטים ב- Bing Nursery School באוניברסיטת סטנפורד.

בנדורה חילק את הילדים לשלוש קבוצות. הוא גם חילק אותם לפי מין (בנים ובנות). 24 נחשפו לתרחיש האגרסיבי, 24 לתרחיש הלא-אגרסיבי, ושאר הילדים לקבוצת הביקורת. יתרה מכך, החוקרים דאגו שמחצית מהילדים היו עדים למעשים של מבוגרים מאותו המין שלהם והחצי השני לאלו מהמין השני.

כל ילד בקבוצה התוקפנית והלא תוקפנית צפה בנפרד בהתנהגות של מבוגר כלפי בובת הבובו (בובה מתנפחת מפלסטיק שכשהיא מאוזנת חזרה ליציבותה).

בתרחיש המודל האגרסיבי, המבוגר התחיל במשחק עם הצעצועים בחדר במשך כדקה. לאחר זמן זה, הם יזמו התנהגות תוקפנית כלפי הבובה, חבטו בה או השתמשו בפטיש צעצוע כדי להכות אותה בפניה.

בתרחיש הלא אגרסיבי, המבוגר פשוט שיחק עם הבובה. ולבסוף, הילדים בקבוצת הביקורת לא הבחינו בכלום.

אחר כך, הילדים הלכו בזה אחר זה לחדר שבו היו הצעצועים ובובת הבובו. החוקרים המשיכו לתעד את התנהגויות הילדים. הם רצו להיות מסוגלים ללמוד לעומק את ההתנהגויות שלהם לאחר שצפו במבוגרים.

מסקנות

בנדורה קבע שלילדים שנחשפו לתרחיש התוקפני במהלך ניסוי בובות בובו יש סיכוי גבוה יותר להיות תוקפניים פיזית מאשר אלה שנחשפו לתרחיש האחר.

לגבי התוצאות סביב הבדלים בין המינים, הם תמכו מאוד בתחזית של בנדורה. הוא גילה שילדים בהחלט הושפעו יותר ממודלים מאותו המגדר שלהם.

בנוסף, בקרב הילדים שנחשפו לתרחיש המודל האגרסיבי, בנים הראו מספר גדול יותר של התקפות פיזיות מאשר בנות. במילים אחרות, ילדים הראו יותר אגרסיביות לאחר שהיו עדים להתנהגות תוקפנית של דוגמנים גברים.

מצד שני, בשנת 1965, חוקרים ערכו ניסוי דומה כדי לקבוע את ההשפעות של תגמול או ענישה של התנהגות אלימה. המסקנות שהם השיגו אימתו את התיאוריה של למידה תצפיתית. בעיקרון, כאשר מבוגרים זכו לתגמול על התנהגותם האלימה, סביר יותר שילדים ימשיכו להכות את הבובה. עם זאת, כאשר המבוגרים ננזפו, הילדים הפסיקו להכות את בובת הבובו.

כפי שאתה יכול לראות, ילדים נוטים לחקות את מה שהם רואים. מסיבה זו, חשוב מאוד להיות זהירים בכל הנוגע להתנהגויות ולעמדות שלנו הן בסביבה המשפחתית והן בסביבה החינוכית.