לומדים לא לברוח מרגשות
לרגשות יש קול. הם מדברים אלינו ומספרים לנו איך אנחנו מרגישים. רגשות עוזרים לנו לראות מה אנחנו צריכים בכל רגע מסוים. מה קורה אם נברח מרגשות, אם נתעלם מהם? ובכן, אנחנו יכולים לכבות את הקולות שלהם, אבל לא את הצרכים שלהם.
אנחנו חיים בכזה עומס, עוברים כל הזמן מדבר אחד למשנהו. ואז אנחנו כל הזמן שומעים ואומרים דברים כמו, "אל תדאג ", "כל מה שאתה צריך לעשות זה...", "תשכח מזה". אבל לכל הרגשות יש פונקציה הסתגלותית. אז אם לא נקשיב להם, הם מאוחסנים ויופיעו שוב בעוצמה רבה יותר כשהם צריכים לצאת שוב. ולפעמים למרבה הצער ברגעים הפחות מתאימים.
לדוגמה, עצב אומר לנו שאנחנו צריכים לעצור ולהיות לבד. לכן אין לנו חשק לצאת ולהיות עם אנשים אחרים. שמחה, לעומת זאת, מעודדת אותנו לצאת ולהתרועע. גועל מזהיר אותנו מפני סכנות אפשריות לגופנו. והפחד מחזיק אותנו בכוננות ומגן עלינו.
אם נלמד להקשיב ולא לברוח מרגשות, נוכל להבין מה הם אומרים לנו. כך, על ידי שימת לב אליהם אנו עשויים להכיר חלק בנו שהוסתר, אך יש לו צרכים שאנו לא עונים עליו.
מה קורה אם נרפא את הרגשות שלנו?
כל הרגשות במידתם הנכונה הם טובים ומתפקדים. עם זאת, הבעיה מגיעה כשהם מגיעים לקיצוניות בלתי נסבלת או מונעים ממך לחיות את חייך. זה קורה כשאנחנו מתעלמים מהם, ממעיטים בהם, או מתעלמים סביבם.
כפי שאמרנו קודם, לרגשות יש קול. מה קורה אז כשאנחנו מרפאים רגשות תפקודיים? אנחנו משתיקים את הקול שלהם. בזמן שאנחנו מצליחים לסתום להם את הפה, אנחנו מפספסים את מה שהם מנסים להגיד לנו. אם נלמד להקשיב להם, הם יעשו את העבודה שלהם ואז יפנו את מקומם לרגשות אחרים.
לברוח מרגשות נראה כמו טיפול תרופתי או בקבוקון שלהם במטרה היחידה לגרום להם להיעלם במהירות כדי שתמיד נוכל להיות שמחים ומרוצים, ליהנות מהחיים. עם זאת, הדבר מסוכן מאוד מכיוון שאנו "נאלצים" ללבוש מסכות. אנחנו לובשים אותם כי אנחנו מרגישים לחוצים, לעתים קרובות על ידי עצמנו, להציג רגשות שונים מאוד ממה שאנחנו באמת מרגישים.
עצור והקשיב, עצמו עיניים ופתח את אוזני הלב. תן לעצמך את מה שהרגשות שלך מבקשים. אולי אתה צריך כמה דקות לבד כשאתה עצוב או המום, או מקום להסתכל בבהירות על האפשרויות שלך כדי שהפחד לא ישתלט. אבל לעולם לא נגיע לשם אם נשתיק את קולם עם תרופה חרדה או נוגדת דיכאון.
כדי למנוע פיצוץ בסופו של דבר, כדאי להקשיב לרגשות שלנו כדי שלא יתחזקו ויתחזקו. כי אחרת הם עלולים להפוך לקול שאנחנו לא יכולים לשלוט בו בלי עזרה.
לומדים להקשיב ולא לברוח מרגשות
לחיות בהרמוניה פירושו לפתוח את החושים שלנו, שכן אנו חיים בחברה ואנו מסתגלים כיצורים החברתיים שאנו. אבל יותר מיצורים חברתיים, אנחנו יצורים שלמים, ולכן אנו זקוקים לזהות מעוצבת ויציבה המשתלבת בסביבה החיצונית.
רגשות הם חלק מאיתנו אבל הם לא "אנחנו". אחרי הכל, הם באים והולכים, חלקם נשארים יותר ואחרים רק איתנו לזמן קצר. לטוב ולרע, רגשות אינם נצחיים. הטבע הזמני שלהם הוא חלק ממה שהופך את הרגשות למה שהם; אחרת היינו מדברים על "מצב רגשי" ולא על רגש.
מדי פעם יהיה זה רעיון טוב לשאול את עצמנו, איך אני מרגיש? איזה רגש יכול להיות כאן איתי עכשיו? השאלה הקטנה הזו תעזור לנו להבין את הדברים שקורים לנו וגם להתחבר לרגשות שלנו.
אם אני לא בורח מרגשות, יש לי עכשיו את היכולת ליצור איזון מסוים. להיות בסדר. איזון זה מבוסס על הרעיון ששום רגש אינו מזיק (כשלעצמו). זה פשוט אומר משהו על מה שקורה בפנים.
