כולנו בורים לגבי משהו
יש אמונה לא רציונלית בתרבות שלנו שאומרת משהו כמו: "אני חייב להיות כשיר ולהראות אינטליגנציה וחוכמה בכל מה שאני עושה." במילים אחרות, עלינו להיות חסרי טעות, לפחות בעיני אחרים. אסור לנו לעשות טעויות.
אנשים שלוקחים על עצמם יותר מדי חובות חשים פחד עז להיראות נחותים, בורים או פחות אינטליגנטים. הם מרגישים שאם אחרים יתפסו שהם לא מספיק טובים בכל תחום ידע, במיומנות או יכולת כלשהי, הם יידחו. וזה משהו בלתי נסבל ומייצר אצלם הרבה מאוד חרדה.
אם נהרהר על כך, נבין במהירות שמדובר בפחד אבסורדי ונגד תוצר. זה נכון שלהראות מיומנויות, תכונות או חוכמה מסויימות זה משמח. כשאחרים מעריצים אותנו, מחמיאים לנו או מברכים אותנו על משהו שעשינו טוב, אנחנו מרגישים מצוין עם עצמנו. אנחנו מרגישים גאים.
זה דבר אחד ליהנות משבחים, אבל דבר אחר אם ההערכה העצמית שלנו קשורה לכמה אנחנו אינטליגנטים, תרבותיים או מיומנים. ההערכה העצמית שלנו לא צריכה להיות תלויה בזה.
הערכה עצמית לעולם לא צריכה להיות תלויה בערכים שטחיים, דברים פיזיים, אינטליגנציה, הצלחות, הישגים או בקבלת אחרים. מכיוון שקל מאוד לאבד את הערכים הללו בכל רגע נתון, ולכן, אם תאבד אותם, ההערכה העצמית שלך תרד איתם. זה יהפוך אותך לאדם מאוד פגיע.
תמיד יהיה מישהו יותר חתיך ממך, חכם יותר, תרבותי יותר, מוצלח יותר... לכן, אם תגרום להערכה העצמית והערך העצמי שלך להיות תלויים באחרים, אתה תהיה חלש רגשית. אי נוחות ואי קבלה של עצמך ישתלטו על חייך.
מאיפה האמונה הזו?
לצערי, מגיל צעיר מלמדים אותנו שצריך "ללמוד קשה", "להיות מישהו בחיים", "להיות הכי טובים", כי אם לא... עלולים לקרות דברים רעים! לדוגמא: לא להיות האדם הכי חכם בשיחה, לא לעשות עבודה מכובדת, לא להצליח... מה אחרים יחשבו? היינו נידון לחיים בינוניים! איזו בושה!
תארו לעצמכם איך ילד מרגיש כאשר מלמדים אותו את הרעיונות האלה. הוא יגדל וידאג להיות מספר אחת ולהראות כל הזמן שהוא ראוי. הוא יחליט להתחרות עם אחרים כדי "להיות הכי טוב", במקום להתחרות בעצמו כדי לאתגר את עצמו וליהנות. הילד יגדל בחרדה ויתפוס כאיום את העובדה שלא מכירים בערכו... מהמם, לא?
כדי לפרק אמונה נלמדת, עלינו להציע לעצמנו טיעונים שישכנעו אותנו שמה שאנחנו חושבים הוא לגמרי לא הגיוני, סוריאליסטי, אבסורדי. לכן, עלינו לדחות אותו ולהחליף אותו באמונות בריאות יותר. כמה טיעונים שבהם אתה יכול להשתמש הם הבאים:
- אינטליגנציה היא לא הערך החשוב ביותר: בדיוק כפי שאמרנו בעבר, להיות או לא להיות בורים, אינטליגנטים או תרבותיים זה לא מאוד חשוב. אנחנו יכולים לחיות בצורה מושלמת תוך כדי לא מאוד אינטליגנטים, וזה לא מוריד ממך שום ערך כאדם. הערך האמיתי שחשוב הוא אהבה. אהבה לחיים, לעצמו ולאחרים.
- כולנו בורים לגבי משהו: כולנו בורים לגבי משהו, אנחנו פשוט מתעלמים מדברים שונים, וזה נכון מאוד. רופא אולי יודע הרבה על רפואה, אבל אין לו שמץ של מושג במחשבים. לחשמלאי אולי יש ידע רב בחשמל, אבל הוא כנראה די גרוע בצילום...
העניין הוא שאנחנו שואפים להיות מושלמים ולדעת כל כך הרבה, עד שנגיע למטרה הדמיונית הזו שלא קיימת. זה קיים רק במוחות אחרים. בואו נקבל את מה שאמיתי: כולנו בורים לגבי אינסוף דברים, ואין בזה שום דבר רע. העולם ממשיך להסתובב.
מערכות היחסים שלנו עם אחרים ישתפרו: אנו חושבים שעל ידי הצגתנו שאנו מצליחים, אינטליגנטים או חכמים, נזכה להערכה של אחרים, וייתכן שזה נכון. במיוחד כאשר ההערכה הזו מגיעה מאנשים ריקים שיש להם אותו סולם ערכים גרוע.
למרבה המזל, יש הרבה אנשים בעולם שבאמת מעריכים אנשים אותנטיים, שמראים את עצמם כפי שהם. הם מעריכים אנשים שמודים שהם לא טובים בהכל או מושלמים, אבל שהם מוכנים ללמוד בכיף. אלה האנשים הגיבורים באמת.
ברור שאם נעבור את החיים עם המנטליות הזו, היחסים שלנו עם אחרים ישתפרו. לא ניכנס לוויכוחים או לוויכוחים מטופשים כדי למצוא את האמת או להיות צודקים. פשוט נהנה ונלמד על הדרך, כי לכולנו יש מה ללמוד.
תן לעצמך להיראות בור ותראה ששום דבר רע לא יקרה: האם אתה מפחד להרים יד בכיתה מתוך פחד להיראות בור? האם אתה לא רואה שאם לא תעשה זאת, אתה באמת תהיה בור? ההשפעות הפרדוקסליות הללו אופייניות בפסיכולוגיה: מתוך פחד להיראות מטומטם, בסופו של דבר אני מטומטם.
עלינו להתעלם מהפחד הזה שאומר לנו שמשהו רע יקרה אם לא נדע לענות על שאלה או אם נכשל. שום דבר לא יקרה, אתה תמשיך לחיות. לפיכך, העז לעשות את כל הדברים שאתה נבוך או מפחד לעשות: לשאול שאלות, להרים את היד בכיתה, לענות על שאלות ולמד את מה שאתה לא יודע בדרך.
