כשאתה לא מרגיש כלום בזמן דיכאון?
כולם התמודדו עם דיכאון בשלב זה או אחר. יש אנשים שחווים תערובת של עצב וכעס בשילוב עם דכדוך. מצד שני, אחרים מרגישים ריק והיעדר מוחלט של רגשות. דיכאון הוא כמו שיש עופרת בגוף וערפל בראש. בזמן דיכאון, זה כאילו המציאות מטושטשת ואנחנו מושעים, תלויים באין מוחלט.
פיליפ לופטה, מסאי וסופר ידוע בצפון אירופה, תיאר את התחושה הזו בשירו המכריע שכותרתו Numbness. השיר הזה מנסה לצייר את התחושה הזו - חוויה של חלל רגשי מוחלט. בשירו מתאר לופט דיכאון כהליכה בשדה קרח. דיכאון משאיר אותך אדיש לחלוטין עם לב קר וקפוא. לופט משאיר אותנו עם חזון של אשליה אנורקסית שבה אנו נעקרים משאר העולם.
משהו שעלינו להבין לגבי דיכאון הוא שמעט מחלות מורכבות ומגוונות. חלק מהאנשים עם מחלה זו מראים תסמינים ברורים, בעוד שאחרים נושאים תסמינים בלתי נראים במשך חודשים או אפילו שנים. זה משפיע על שינה, ריכוז, זיכרון, תנועה ואפילו איך אנחנו מתקשרים עם השפה.
עכשיו, אנחנו לא מרבים לדבר על דיכאון קליני. אנחנו לא תמיד דנים בכך שמטופל לא יכול להרגיש כלום. במקום רגשות, המטופל מרגיש חומה שניתקה אותו לחלוטין משאר העולם ואפילו מעצמו.
אחת הסיבות לכך שאתה לא מרגיש כלום בזמן דיכאון היא שבעבר התמודדת עם מצב שהיה כל כך רגשי ומופרז עד שלא ידעת איך להתמודד איתו. הספרות הקלינית מכנה זאת "הנגאובר רגשי". הנגאובר רגשי נובע מלעבור משהו שמשתלט לחלוטין על הרגשות שלנו. בנוסף, לאחר דיכאון, אנו עלולים להישאר עם מצבים נוספים כמו הפרעות חרדה או טראומות לא פתורות.
בזמן שאנחנו מדברים על דיכאון, אנחנו חייבים להזכיר את אחת התפיסות הקדומות שיש לאנשים רבים לגבי זה. אנשים ממשיכים לקשר את המחלה הזו לעצב. עם זאת, מטופלים רבים מתמודדים עם רבדים של רגשות. דיכאון הוא לא רק עצב. זה כולל פסימיות, כעס ודכדוך. זה נותן לנו תחושה של חוסר יציבות וניטרליות רגשית שיכולים לתת לנו תסמינים גופניים כמו מיגרנות, כאבי שרירים ובעיות עיכול.
מטופלים המשתלבים בפרופיל זה עלולים לסבול מהיפר-סומניה, וישנים בין 10 ל-15 שעות בכל יום. כמו כן, הם טוענים שהם מרגישים כאילו הם לא מסוגלים לחייך או לבכות. זה כאילו הגוף והנפש שלהם לא רק שכחו איך לבצע את הפעולות האלה אלא כאילו שכחו לגמרי את המשמעות של המחוות הרגשיות האלה. לאחר מכן, נדבר על התסמינים ההרסניים הללו ועל ההסברים שלהם.
רבים מאיתנו לימדו מאז ילדותם להסתיר או להסוות את מה שכואב, מטריד או מדאיג אותנו. זו אחת הסיבות לכך שאתה עלול לא להרגיש דבר במהלך דיכאון. זה נפוץ מאוד כאשר מתמודדים עם מצב משפחתי מורכב או סביבת עבודה מלחיצה.
מצבים אלו מייצרים רמה גבוהה של חרדה שיכולה להפוך לכרונית עד שהסובל גולש לדיכאון. אנו יכולים להתרגל לתחושה הזו במשך חודשים או שנים מבלי להבין זאת. אנחנו שוכחים איך להחצין את הדאגות, הפחדים או החרטות שלנו, והמוח שלנו מתחיל להקהות. תופעה דומה מרכיבה את הערפל הנפשי הקלאסי בו אנו מגיבים לאט לסביבתנו ותשומת הלב שלנו פוחתת, יחד עם הריכוז והזיכרון.
אם נקרא את שירו של פיליפ לופט המתאר את חוסר הרגישות של הדיכאון שלו שצוטט בהתחלה, נגלה משהו מאוד חושפני. בחלק זה של השיר, לופטה מדבר על כך שאביו כינה אותו "דג קר" מאז שהיה בן תשע. לופט החל לתפוס את עצמו בהתבסס על הביקורת של אביו. אביו של לופט לעג לו על התנהגותו הבייישנית ועל המראה שלו, ולופטה החל לראות את עצמו בצורה שלילית זו.
משהו שאנו רואים לעתים קרובות בחולים עם דיכאון הוא כיצד עבר מורכב או טראומה בלתי פתורה יכולים לגרום למחלה זו המאופיינת בחוסר רגישות רגשית.
המוח שלנו הוא איבר מדהים. בנוסף להיותו מתוחכם להפליא, זה כל כך מורכב כי הוא אחראי להבטיח את ההצלחה האבולוציונית שלנו. המורכבות הזו היא הסיבה לכך שזה כל כך מאתגר לפתור בעיות הקשורות למוח, כמו דיכאון.
ראשית עלינו להבין, שלא משנה כמה פעמים אחרים חוזרים על כך שהמוח הוא כמו מחשב, זה לא נכון. אנחנו לא מכונות. למעשה, הרגשות שולטים במוח. הבנת התהליכים שלהם, איך לטפל בהם ולגרום להם לפעול לטובתנו היא הדרך היחידה לצאת מכלא הדיכאון.
פסיכולוגים ממליצים להתחיל משפטים בביטוי "אני מרגיש" כאשר אנו לא מרגישים דבר במהלך דיכאון. יש צורך לחשוף את הרבדים הרבים של הרגשות שלנו כדי שנוכל לרדת לשורש הבעיות שלנו. עלינו לחקור כל טראומה מהעבר שרודפת אותנו כדי שנוכל לרפא ולהתקדם. טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים יכולים לעזור לנו בצורה זו.
ברגע שאנחנו מתחילים לשחרר את הכעס, הפחדים והדאגות שלנו, אנחנו מתחילים בדרכנו להחלמה.
