וילהלם סטקל והשקפותיו על הפסיכואנליזה

וילהלם סטקל ניהל מערכת יחסים מוזרה עם זיגמונד פרויד ועם הפסיכואנליזה
וילהלם סטקל ניהל מערכת יחסים מוזרה עם זיגמונד פרויד ועם הפסיכואנליזה.
וילהלם סטקל ניהל מערכת יחסים מוזרה עם זיגמונד פרויד ועם הפסיכואנליזה. למרות שתרם בהרבה מושגים פסיכואנליטיקאים חשובים, בסופו של דבר הוא הודח מאסכולת המחשבה הזו.

השם וילהלם שטקל אינו מוכר במיוחד בפסיכואנליזה. הוא לא התפרסם כמו רבים מעמיתיו, אם כי הוא מילא חלק גדול ביסודה של אסכולה זו והביא מושגים חשובים רבים.

סטקל נולד בשנת 1868 בעיירה בשם בויאני באוקראינה של היום. הוא נולד למשפחה יהודית אורתודוקסית שהצליחה בעולם המסחר. סטקל למד רפואה בווינה, אוסטריה ופתח משרד כרופא כללי. אבל הוא התעניין בעיקר בנפש ובמיניות.

הקסם שלו מתופעות פסיכופתולוגיות הוביל אותו לפרסם מאמר בשם "על קויטוס בילדות" בשנת 1895. זה משך את תשומת לבו של פרויד. זה גרם לו להאמין ששטקל הוא אינטואיטיבי, אינטליגנטי מאוד וסופר חזק.

"הסימן של האדם הבוגר הוא שהוא רוצה למות באצילות למען מטרה, בעוד שהסימן של האדם הבוגר הוא שהוא רוצה לחיות בענווה למען אחד."

-וילהלם שטקל-

וילהלם סטקל, פרויד ופסיכואנליזה

סטקל פנה לפרויד כי היה צריך לעבור פסיכואנליזה. הוא היה חסר אונים ועבר טיפול אצל פרויד במשך שמונה שבועות (48 מפגשים). נראה שהמפגשים לא פתרו את הבעיה שלו, למרות שהם כן עזרו לו לנהל את החרדה שלו.

הוא גם היה אומן כפייתי ואף כתב ספר בשם Auto-eroticism: a psychiatric study on onanism and neurosis, שפורסם לאחר מותו. המיניות קסמה לו מאוד.

בסופו של דבר, הוא הפך ממטופל של פרויד לתלמידו. סטקל לקח ללב את התיאוריות של פרויד. כשפרויד פרסם את פירוש החלומות, כתב שטקל ביקורת מדהימה עליו. הוא היה מהבודדים שראו כמה חשוב הספר, מה שגרם לפרויד לזכות בכבוד רב אליו.

מערכת יחסים מתוחה

וילהלם סטקל, פרויד ופסיכואנליזה
וילהלם סטקל, פרויד ופסיכואנליזה.

וילהלם stekel הפך לחלק מכל התגליות הפסיכואנליטיות הגדולות החל משנת 1902. בשנת 1908, הוא פרסם ספר בשם מצבים של חרדה עצבית והטיפול בהם. פרויד כתב את ההקדמה לספר וראה בשטקל ידיד.

אבל שטקל התנהג בצורה מאוד מוזרה, וזו הסיבה שהוא התחיל לבחון את סבלנותו של פרויד. פרויד לא יכול היה לסבול את גסותו ו"הגונה".

סטקל דיבר על הסימפטומים שלו ועל האוננות שלו בלי שום בושה. פרויד לא הסכים לחלוטין עם זה. סטקל אפילו דיבר על דברים שמעולם לא קרו לו בחברה הפסיכואנליטית של וינה. פרויד ידע מה נכון ומה לא כי הוא ניתח פסיכואנליזה של סטקל.

הדברים הגיעו לנקודת השבר שלהם כששטקל כתבה מאמר על הקשר בין שמות לגורל. הוא דיבר על איך שמות השפיעו על בחירת העבודה ועל כמה היבטים אחרים של רבים ממטופליו. פרויד מתח עליו ביקורת על פרסום שמות החולים הללו. סטקל השיב שלא אכפת לו כי הוא המציא את כולם.

גירוש סטקל

לאחר מכן, פרויד בחר להדיר את stekel ממעגליו המקצועיים והאישיים כאחד. הוא אפילו כתב מכתב לקרל ג'ונג כדי לומר לו ששטקל הוא "חזיר מוחלט".

פרויד ביקש ממנו לעזוב את תפקידו כראש היומן של VPS, אך הוא סירב. לפיכך, פרויד גרם לשאר הקולגות של סטקל להתרחק ממנו. זה סימן את סוף מערכת היחסים שלהם.

באוטוביוגרפיה שלו אמר סטקל שפרויד גנב רבים מרעיונותיו. בין היתר הוא אמר שהמושגים של דחף המוות והחרדה הם שלו ושפרויד עשה אותם גניבה גניבה.

בניגוד לדמויות שנויות במחלוקת אחרות בפסיכואנליזה, וילהלם סטקל לא ניסה לפתוח אסכולה חדשה. הוא היה נאמן לעקרונות היסוד של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית. הוא התחתן פעמיים, נולד לו שני ילדים ולקח את חייו ב-1940.