הגיל מלמד אותנו להיות סלקטיביים יותר
הגיל הופך אותנו לסלקטיביים ומיומנים יותר כשמגיע הזמן ליישם את מסנני ההגנה המתאימים. לאט לאט, הפחדים שלך מתפוררים, חוסר הביטחון שלך פג, ואנחנו לומדים לטפל בסדר העדיפויות שלנו. אנו לומדים "מי בפנים ומי בחוץ". כי להתבגר זה, מעל הכל, לזכור את מה שמגיע לנו, ולהילחם על זה.
זה מצחיק באיזו תדירות יש כמעט קשר ישיר בין מספר החברים שיש לך לבין התחזית שאתה עושה לגבי האושר או הרווחה הנפשית שלך. הנחת יסוד זו נבעה בעיקר מתיאוריה בשנות ה-90, שנאמרה על ידי האנתרופולוג רובין דנבר, ואשר ידועה עד היום כמספר דנבר.
"גיל הוא נושא של תודעה על פני חומר. אם לא אכפת לך מזה, זה לא משנה."
-מרק טווין-
בואו נתחיל בניקוי פיסת מידע נוספת הקשורה לגילו של האדם. להרוויח בשנים לא אומר בהכרח להרוויח בחוכמה, איזון ומתינות. דפוסי אישיות מתפתחים, אין ספק בכך. אבל, הם כמעט תמיד יוצאים מאותם שורשים. לדוגמה, מישהו שאינו קליט רגיל לראות את העולם דרך מסנן של שליליות. הם לא הולכים לחוות מהפכה פנימית פתאומית רק בגלל שהם מכבים עוד כמה נרות על עוגת יום ההולדת שלהם.
בגרות פיזית ובגרות פסיכולוגית הם לא אותם דברים. אריסטו אמר שבכל תכונה באופי יש עודף, מחסור או סגולה שילוו אותנו עם התבגרותנו. עם זאת, רק מי שמסוגל לתרגל טוב וידיעה עצמית יקצור את השמחה שמגיעה כשאנחנו יודעים אילו דברים בחיים הם בראש סדר העדיפויות.
לדעת את מי אתה אוהב ומה אתה רוצה זה לא אנוכי
החיים מורכבים מרגעים מגוונים, מאנשים וחוויות רצופות כמו פנינים. זה תלוי בנו להיות סלקטיביים ולתת ערך לאותם חלקים שבזכות הברק העז שלהם מאפשרים לנו קיום יפה יותר וגם משמעותי יותר. לפיכך, יש צורך להיות ברור לגבי עובדה אחת מאוד קונקרטית: להיות סלקטיבי לא אומר שאתה אנוכי.
"אתה חי רק פעם אחת, ואם אתה עושה את זה טוב, זה יספיק."
מיי ווסט-
