אני רוצה שהחיים יהיו שווים את האושר שלי, לא כאב
אני רוצה שאנשים יהיו שווים יותר מהזמן שלי. אנשים ששווים את האושר שלי, את הזמן שאנו מבלים יחד, את הצחוק שאנו חולקים, והצער שאנו סומכים עליהם. אני אוהב אנשים שנותנים לי השראה, שאומרים לי שהחיים טובים למרות כל מה שקורה, כי כל עוד יש אנשים ליהנות מהם, תמיד תהיה תקווה.
זה מאוד מועיל לראות את החיים דרך עדשה של חיוביות. אנו עוברים זמנים קשים שגוררים אותנו לקראת שינוי תודעתי עמוק. לפעמים, שוויון חברתי ורגישות כלפי אחינו הופכים להפשטות ריקות וכמעט מיושנות לנוכח הדחף לכסף ולמבנה-על שמניע כל הזמן את מיתריו.
"כל דבר שכדאי שיהיה ראוי למאמץ ולתשומת לב שלנו."
-ריי קרוק-
בזמנים אלו של קריסה, להנחיות ישנות יש ערך רב יותר מאי פעם. אלה המבוססים על חיבור עם אנשים והחזרת האהבה שלנו לדברים הפשוטים, הטהורים והחשובים בחיים, כמו אהבה וידידות. כי בסופו של דבר, הדברים הקטנים ביותר מייצרים את השינויים הגדולים ביותר. רשרוש קל של הרוח יכול לגרום לשינוי גדול.
בימים אלה, אף אחד לא במצב רוח לבזבז זמן על דברים שגורמים נזק, שמכבים צחוק ותקווה. אנחנו רוצים אנשים שגורמים לנו לזרוח, אנחנו רוצים חלונות פתוחים ושבילים ברורים. אנחנו כמהים לשכנע את עצמנו שיצירת עולם טוב יותר היא תמיד אפשרית אם יש מספיק רצון קולקטיבי.
החיפוש אחר אושר בחברה עצובה
האושר כזכות חוקתית מופיע במסמכים ממשלתיים רבים. בהצהרת העצמאות של ארה"ב, למשל, כתבו תומס ג'פרסון, ג'ון אדמס ובנג'מין פרנקלין בהקדמה שלכל אחד יש את הזכות למרדף אחר האושר. יפן, דרום קוריאה ולאחרונה גם ברזיל כללו את הזכות הזו, שהיא יותר מסתם פנטזיה, היא סוג הכבוד המכובד ביותר שבני אדם יכולים לשאוף אליו.
"האושר מורכב יותר מהנוחות הקטנה של הנאות המתרחשות מדי יום, מאשר בפיסות מזל גדולות המתרחשות אך לעתים רחוקות לאדם במהלך חייו."
-בנג'מין פרנקלין-
סוקרטס גם הזכיר לתלמידיו שהמטרה הסופית של כל אדם היא להיות מאושר. כדי להשיג זאת, לפי האתונאי החכם, עלינו להשקיע במידות טובות, בלהיות דוגמה אחד לשני. הבודהיזם, מצדו, מלמד אותנו על איזון נפשי וניתוק מדברים חומריים. כל עמודי התווך הללו, אירוניים ככל שזה נראה, נדחקו על ידי החברות המערביות, שתמיד מתמקדות בהעלאת התמ"ג, ובסופו של דבר מזניחות את האוכלוסיות האומללות שלהן. וגם אם הם מכירים את המתכון לאושר, זה בלתי אפשרי עבורם להפוך אותו למציאות.
פינינו את מקומם לעולם שבו עבור רוב האנשים דברים לא שווים אושר, הם שווים סבל עמוק. למעשה, דו"ח האושר העולמי, שנכתב מדי שנה, מדווח כי המדינות עם הטכנולוגיה המתקדמת ביותר והתמ"ג הגבוה ביותר אינן המאושרות ביותר. במקום זאת, תרבויות שמתמקדות מאוד בקשרים משפחתיים ובחברויות הן אלו שמגיעות לרמה הגונה, שלמה ומשביעת רצון יותר של רווחה רגשית.
יצירת עולם ששווה תקווה, לא כאב
יצירת עולם ששווה תקווה, ולא כאב, לא מתרחשת בן לילה. זה מצריך עבודה קפדנית ומעל הכל, שינוי תודעתי מהתחומים הקטנים ביותר של החברה. מעצמנו. אנו יודעים שמדינות אינן רואות באושר מטרה בסיסית, שהטיפול ברגשות וברווחת הפרט נעקר על ידי ה"רווחה" של המספרים והמספרים שמנחים את הפריחה וההתרסקויות שלנו בשוק המניות.
"כשאנחנו חולקים, אנחנו מגדילים את היכולת שלנו להיות מאושרים".
-פתגם טיבטי-
לכן, חיוני שנתחיל לפתוח בתוכנו את החלונות שנשחקו לאט לאט עם הזמן. הגיע הזמן לשים לב לעולמנו הפנימי כדי שהעולם החיצוני יהיה שווה את השמחה שלנו, את הצחוק שלנו... את החיים שלנו.
מפתחות לשינוי
זה אולי נראה מובן מאליו, אבל משהו פשוט כמו הערכת אושר ואיזון פנימי יכול להיות המפתח הטוב ביותר לשינוי. נקודת מבט זו יכולה לעזור לך:
- הקף את עצמך באנשים שעושים לך טוב, שמעודדים אותך, שמאפשרים לך להיות עצמך כל הזמן. אפשר למסנן הזה להכניס את האנשים האלה, וחסום את אלה שרק גורמים לך לדאוג ולעצבן.
- אושר הוא, מעל הכל, היעדר פחד. אולי הגיע הזמן לעשות רציונליזציה לפחדים שלך, לשפוך עליהם אור ולשנות אותם. המסנן הזה אמור להרחיק את הפחדים המשתקים האלה שמלכודים אותך באזור הנוחות שלך.
- זה גם הזמן לחשוב על המשמעות של "משבר". עבור היוונים, משבר (κρίσις) היה פשוט תקופה של שינוי. זמנים של אי ודאות הם גם זמנים של הזדמנויות יקרות ערך שתמיד הוציאו מאיתנו את הטוב ביותר באמצעות חוסן ויצירתיות. אלו רגעים חיוניים שאין להם מקום לוותר.
לדברי סוניה ליובומירסקי, הידועה בעיקר בזכות המחקר שלה על רגשות חיוביים, כ-50% מהאושר שלנו נמצא בשליטתנו. שאר ה-50% תלויים בדברים שקורים לנו ואפילו בגורמים ביולוגיים מסוימים. אלו סיכויים לא רעים. זהו מקום נפלא להתחיל בו כדי להפוך כל יום לשווה את האושר שלנו, החלומות שלנו והרווחה שלנו.