טרור וברצלונה

קשה להיכנס לנעליים של מי שסבלו מהתקפות הטרור האחרונות בברצלונה. לא משנה אם זה היה במישרין או בעקיפין. אבל עוד יותר קשה להבין את חייהם של האנשים שנמצאים בפחד מתמיד מטרור. אם זה בגלל המרחק, או כמה מעט אנחנו יודעים עליהם. האמת היא שאלפי אנשים בעיראק ובסוריה חיים במצב הזה מדי יום. הם חיים ללא עתיד טוב יותר או מלא יותר באופק.

זה אבסורד לראות שדת שלמה אחראית למעשיו של מיעוט זעיר. עם זאת, עם הערותיהם של רבים המשוטטים בחופשיות ברשתות, האבסורד הזה הופך לאמיתי.

הערות השנאה מתרבות בכל פעם שמתרחש פיגוע טרור. עם זאת, כדי להבין מה קרה בברצלונה, עלינו להבין מהו טרור ומה מזין אותו. בדיוק כמו שמסרי כוח נחוצים ומועילים במקרים אלה, חשוב גם להיות מעודכן. כמו כן, אל לנו ליצור שנאה למי שלא היה להם שום קשר למה שקרה.

מה זה טרור?

הבעיה הראשונה שאנו נתקלים בה היא ההגדרה עצמה של המונח טרור. נכון לעכשיו, לכל מדינה ולכל ארגון יש הגדרה משלו למונח. בעוד שהגדרות אלה חולקות הרבה מאותן נקודות, הן גם שונות בהיבטים מכריעים רבים. אפשר לומר שההגדרה של טרור היא פוליטית כי היא מגנה על האינטרסים של מי שמגדיר אותו.

אחת המטרות של הפוליטיקה צריכה להיות לנהל איחוד של הגדרת הטרור. זו צריכה להיות המשגה בינלאומית שיכולה לשמש את כוחות הביטחון וגם את מי שמחיל את החוק ורודפים אחריו ברחובות.

על סמך הנחיות אלו, אנו פונים להגדרתו של בועז-גנור, הבוס לשעבר של המוסד הישראלי. הוא קובע כי "טרור הוא סוג של מאבק אלים שבו נעשה שימוש מכוון באלימות נגד אזרחים כדי להשיג מטרות פוליטיות (לאומניות, סוציואקונומיות, אידיאולוגיות, דתיות וכו')". לפי הגדרה זו, כל התקפה נגד אנשים אזרחיים שיש לה מטרות הקשורות לפוליטיקה תהיה טרור. כל פיגוע שבו הקורבנות היו חברים בכוחות הביטחון לא תיחשב כטרור, אלא מלחמת גרילה.

האינטרסים של הטרור

כשמדובר באינטרסים של טרור, עלינו להבדיל בין שני מניעים. מצד אחד, יש את המניעים האישיים של כל אדם או מחבל. מצד שני, יש את האינטרסים של ארגון הטרור. עבור הארגון, ההיבט החשוב ביותר הוא להחדיר פחד.

התקפה כמו זו בברצלונה, לונדון או פריז יכולה להיראות אקראית לחלוטין ובלתי אפשרית להימנע ממנה. זה מעורר את ההודעה שאף אחד לא בטוח.לפיכך, טבעי שאנשים שהושפעו מההתקפים ירגישו פחד. אבל הפחד הזה יכול להפוך לדבר כרוני. זה אפילו יכול להפוך לא רציונלי.

המטרה היא פחד כרוני כללי

מטרת ארגון הטרור היא להטיל טרור כרוני שמוביל את האזרחים לתחושת חוסר ביטחון. אחת ההשלכות המיידיות היא שהאוכלוסייה משלימה עם צמצום זכויותיה וחירויותיה. עוד מההשלכות הסבירות של פיגוע היא שתשומת הלב שלנו מתמקדת בדבר אחד, כמו דתם של המחבלים. הדחייה כלפי אלה שנטלו חיים משתרעת גם על אלה שדוגלים בדת זו.

התוצאה היא שאנשים לוחצים על ממשלותיהם לנקוט צעדים מחמירים יותר שיגבילו את החירויות לטובת תחושת ביטחון מיותרת. תוצאה נוספת של הפחד הזה היא שהוא מתמקד באנשים מסוימים – בכל מי שנוהג באיסלאם כדת או בעל מוצא ערבי.

ארגון טרור ינסה לתת לגיטימציה למעשיו כהגנה נאצלת למי שמופלים לרעה, מדוכאים ומודחים לשוליים. ההבדל בין "אנחנו" ל"הם" יגדל. דברי שטנה מנסים לקטב את החברה, שכן הם גם מסייעים לעבודתם של אלה שמגייסים מחבלים חדשים.

האינטרסים של המחבלים

מצד שני, האינטרסים האישיים יכולים להשתנות. לכל אדם יהיו סדרי עדיפויות שונים. בהתחשב בעובדה שהטרור הג'יהאדיסטי נוצר מתוך סטייה של האיסלאם, האינטרסים קשורים לאמונות של דת זו. זה לא אומר שהטרוריסטים הם מוסלמים, אבל המניעים שלהם קשורים בדרך כלשהי לדת.

חלק מה"הטבות" האישיות לטרוריסטים הן: זכייה בכניסה לגן עדן, ממתינות על ידי 72 בתולות, נהנים מהזכות לבחור 70 יקיריהם ללכת ישר לגן עדן כשימותו ללא קשר למעשיהם בחיים, יוקרה לבני משפחתם., ואידיאליזציה של מחבל שנפטר, שהופך אז לקדוש מעונה.

אולם, כפי שאמרנו, לא כל תחומי העניין שלהם הם דתיים. משפחות המחבלים מקבלים בדרך כלל סכומי כסף גדולים שאחרת לא היו משיגים. גם המחבלים שהשתתפו בפיגועים ולא נלכדו זוכים להכרה מסוימת ואף לעמדה של אחריות גדולה יותר בתוך הארגון. לבסוף, אינטרס משותף נוסף נוטה להיות שאיפת נקמה נגד מי שחושב שהם אחראים למצב.

שילוב של אינטרסים אלה וכמה אחרים יהיה מה שמגדיר את המניעים האינדיבידואליים של חברי הטרור, אשר, כפי שאנו יכולים לראות, אינם חייבים להתאים לאינטרסים של הארגון בכללותו.

המלצות במקרה של פיגוע

למרות שהאמור לעיל חשוב, להדיוטות חשוב יותר לדעת לאילו קווים מנחים לפעול. לדעת איך להגיב במקרה של פיגוע, גם אם זה לא בגבולותינו, זה הדבר הראשון שעלינו ללמוד. ראשית, הדבר הבסיסי שצריך לדעת הוא להקשיב למומחים, לכוחות הביטחון. ההנחיות שלהם הן הראשונות שאתה צריך לעקוב אחריהם.

מתן תמיכה דרך רשתות חברתיות יכול לקדם הטבות לכולם. כפי שראינו, מתן דברי שטנה, הפללת קהילות שלמות ותמיכה בפוליטיקה גזענית וחסרת סובלנות זה מה שהטרוריסטים מחפשים. אם אתה משתתף, אתה לא עושה יותר מאשר להתנהג לטובת המחבלים.

באותו אופן, הפצת תמונות חולניות היא עוד מנהג שגוי. בנוסף ליצירת פחד לא הגיוני, תמונות אלו עלולות לפגוע ברגישותם של הנפגעים. להיפך, שיתוף מידע על אופן הפעולה, תמונות המציגות אחדות והבנה עם הנפגעים, הן במישרין והן בעקיפין, יעזרו מאוד. בתורו, דחיית פרקטיקות שגויות שקיבלו שמות באמצעות הוקעתם היא גם מנהג טוב.

מה לעשות בזמן תקיפה

במקרה שאתה אי פעם נמצא במקום בו יש פיגוע, ההמלצות שאנשי מקצוע נותנים הן לרוץ, להסתיר ולהזהיר. ראשית, יש צורך לברוח ולחפש מקום בטוח, מכיוון שניסיון להפוך לגיבור עלול להועיל. ברגע שאתה נמצא במקום בטוח אתה צריך להזהיר את כוחות הביטחון על מה שקרה. לבסוף, תן ליקיריך לדעת שאתה בטוח. לפני שמזהירים אותם, עליך להיות בטוח שאין סכנה.

עכשיו, כולנו ברצלונה. מחר נהיה סורים, ולמחרת נהיה אפגנים. זה לא משנה איזה לאום, צבע, עדה או דת אנחנו. כולנו צריכים לעמוד מאוחדים נגד טרור . כך ורק כך, נשיג בני ברית ונאבד אויבים.