האם קיימת טלפתיה? האם קריאת מחשבות אמיתית?
איש לא דיבר על טלפתיה עד המאה העשרים. אין מסמכים או טקסטים עתיקים המתייחסים לתופעה זו.
מה שאנחנו יכולים לומר בוודאות הוא שזה היה מקור למחלוקת מאז שאנשים עלו על הנושא לראשונה. עד כה, המדע מכחיש את קיומו. יחד עם זאת, אנו עדיין שומעים סיפורים על חוויות טלפתיות.
אנו מגדירים טלפתיה כהעברת מחשבות למרחק מסוים ללא שימוש בטכנולוגיה כלשהי. זוהי מעין "תקשורת אלחוטית" בין שני מוחות אנושיים. אלפי אנשים טוענים שחוו את זה, אבל אף אחד לא יכול לשחזר את התופעה במעבדה.
"אם טלפתיה הייתה משנה באופן קיצוני את הדרך שבה בני אדם מתקשרים, אז ה'טלמפתיה' תחולל מהפכה בעולמם הרגיש של בני האדם."
-חוזה לואיס רודריגז חימנז-
מדענים מצביעים על כך שטלפתיה היא סבירה מנקודת מבט פיזיקלית. אף חלק במוח אינו מסוגל לפעול כקולטן או משדר תקשורת בכל סוג של מרחק. גם לפוטנציאל האלקטרומגנטי של המוח אין את היכולת להעביר מידע. לבסוף, אין שום אמצעי שבאמצעותו המוח יוכל לעשות זאת, לפחות ככל הידוע לנו.
לפי הפיזיקה הקלאסית, טלפתיה היא בלתי אפשרית. עם זאת, בהקשר של פיזיקת הקוונטים, הדברים נראים אחרת לגמרי. למעשה, הרבה פיזיקאים ידועים מדברים על התופעה. הם פתוחים לאפשרות של תקשורת טלפתית. התיק הספציפי הזה, אם כן, אינו סגור.
ניסויים בטלפתיה
הזכרנו קודם שיש אלפי אנשים שטוענים שיש להם חוויות טלפתיות. לאור זאת, החליטו כמה מדענים לחקור את התופעה.
קרל זנר ביצע את אחד הניסויים המפורסמים ביותר. עם חמישה קלפי משחק, הוא ביצע מעקב סטטיסטי קפדני אחר קבוצת המשתתפים שלו. עם זאת, תוצאות הניסוי הזה לא אפשרו לו להסיק מסקנות מוצקות.
גם מונטק אולמן וסטנלי קריפנר מהמרכז הרפואי הרמב"ם בברוקלין, ניו יורק, ערכו ניסוי בנושא טלפתיה. שלהם בחנו במיוחד תקשורת טלפתית במהלך השינה.
במקרים רבים, הדימוי המנטלי של המשדר הופיע במהלך חלומות הקולטן. למרות הממצאים הללו, הפרויקט נזנח.
מחקר מפורסם נוסף ידוע בשם " ניסוי גנזפלד ". החוקרים ערכו בסך הכל 88 ניסויים בין 1974 ל-2004.
הניסויים הראו שתקשורת טלפתית עבדה כ-37% מהזמן. התוצאות היו מאוד שנויות במחלוקת, אז הם עשו סט ניסויים נוסף שהראה שיעור הצלחה של 34%.
תוצאות אלו מובהקות סטטיסטית אך בפועל, הניסויים עוררו ספקות רבים. מסיבה זו, בסופו של דבר נטשו חוקרים את הפרויקט.
רופרט שלדרייק הוא ביוכימאי ופיזיולוגי. הוא ערך ניסוי טלפתי נוסף באוניברסיטת קיימברידג' בשנים 2003-2004. הוא ביצע 571 ניסיונות תקשורת טלפתיה עם 63 מתנדבים. שיעור ההצלחה שלו היה 41%. הוא פרסם את ממצאיו במספר כתבי עת מדעיים.
טלפתיה ופיזיקה קוונטית
ההיבט השנוי ביותר במחלוקת של טלפתיה הוא שהיא מתריסה נגד החוקים הקלאסיים של הפיזיקה ומדעים אחרים. האפשרות שהוא קיים תטיל ספק באקסיומות שאנו רואים כמובנות מאליהן.
אי אפשר לייצר תהליכים במוח בלי שום גירוי פנימי או חושי שיפעיל אותם. לפחות על פי חוקי הפיזיקה והנוירולוגיה המקובלים.
לפי המדע המקובל, חשיבה היא תהליך ביוכימי. כתוצאה מכך, זה לא קורה אם אין גירוי חומרי. וטלפתיה היא בדיוק זה: היעדר גירוי חומרי.
אז נראה ששני המושגים הללו סותרים זה את זה. אף על פי כן, השערות בפיזיקה הקוונטית מאפשרות אפשרות לסוגים אחרים של אינטראקציה חומרית.
רוג'ר פנרוז, פיזיקאי, מתמטיקאי ומומחה לתורת היחסות, מניח את קיומה של ביו-פיזיקה קוונטית של הנפש.
סטיוארט המרוף, רופא מרדים מאוניברסיטת אריזונה, חותם אף הוא על התיאוריה הזו. השערת פנרוז-האמרוף פותחת פתח להבנת הטלפתיה מנקודת מבט מדעית. עם זאת, מה שהם מציעים הוא תחום מחקר חדש ולא כל סוג של מסקנה.
אנשים רבים מדווחים על התנסויות בתקשורת טלפתית. יש, ותמיד הייתה, ודאות מתנשאת מצד מי שמגן על השערה מדעית קונבנציונלית. זה מונע מכל מחקר משמעותי להתרחש (מלבד המקרים הבודדים שהזכרנו).
בעיה נוספת שיש לטלפתיה היא שאנשים מקשרים אותה עם מניפולציה או אפילו קסם. אז זה תלוי במדע לקבוע אם זה יסתיים שם, או שנוכל לפתוח דלת לחדר חדש מלא בשאלות מרתקות.
