לשחרר זה להבין שחלק מהאנשים הם חלק מההיסטוריה שלך, לא מהגורל שלך.
לשחרר זה להבין שחלק מהאנשים הם חלק מההיסטוריה שלך, לא מהגורל שלך. זה לא אומר שזה לא כואב. להיפרד תמיד כואבת, גם כשזה עבר זמן מה. זהו אחד החוקים הרגשיים השולטים באינטראקציות שלנו עם אחרים בחיים.
יש כמה מערכות יחסים (או אנשים) שעושים רושם על החיים שלך, אבל כמה שאתה נלחם עבורם, כמה שאתה מנסה להציל אותם, כמה שאתה אוהב אותם, לא משנה כמה הם צריכים להישאר, עם שאיפה אחת הם קורסים. לא נעים להיפרד, אבל לפעמים זה משחרר ובחופש הזה נמצאים גם היופי וגם הצורך.
כי לפעמים אנחנו צריכים לעזוב כדי להיות מאושרים, להשאיר מאחור חיים של כאב ודאגה, לנטוש את אי הוודאות הרגשית, להגיע לשלווה פנימית ולהיות היוצרים של החופש הרגשי שלנו.
עדיף להתרחק ולהשאיר זיכרון נחמד מאשר להתעקש ולהפוך למטרד של ממש. אתה לא יכול לאבד את מה שמעולם לא היה לך, אתה לא יכול לשמור על מה שלא שלך ואי אפשר להיאחז במשהו שלא רוצה להישאר.
עדיף להיפרד מבלי להשאיר שום דבר שלא נאמר
אתה צריך ללמוד להיפרד מאנשים שפגעו בחלק ממך, מתוך מחשבה שאנחנו יכולים להפיק לקח לעתיד מכל חוויה. זה לא אומר שלפעמים זה לא שווה את העצב שדוחף אותנו להתרחק. כי טוב לאהוב וללמוד ממערכות היחסים שלא מסתדרות.
זה משתקף היטב על ידי הסופר הדגול גבריאל גרסיה מרקז. מהקטע הבא נוכל ללמוד הרבה על החשיבות של לאהוב בכל כוחנו גם כאשר לאהבה הזו יש נקודה שמסמנת את נקודת הסיום שלה:
"אם הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה שאראה אותך נרדם, הייתי מחבק אותך חזק ומתפלל להיות השומר על נשמתך. אם הייתי יודע שזו תהיה הפעם האחרונה שתצא מהדלת הזו, הייתי מחבק אותך, מנשק אותך, ומתקשר אליך בחזרה כדי לתת לך יותר.
אם הייתי יודע שזו תהיה הפעם האחרונה שאשמע את קולך, הייתי מקליט כל מילה כדי שאוכל לשמוע אותה שוב ושוב ללא הגבלת זמן. אם הייתי יודע שאלו יהיו הדקות האחרונות שאראה אותך, הייתי אומר לך שאני אוהב אותך ולא סתם מניח בטיפשות שאתה כבר יודע את זה.
לכן חשוב לעבוד עם הרגשות, הרגשות והמחשבות שלנו בהתאם למה שאנו חווים כרגע.
תמיד יש מחר והחיים נותנים לנו עוד הזדמנות לסדר דברים, אבל למקרה שטעיתי והיום זה כל מה שיש לנו, אני רוצה להגיד לך כמה אני אוהב אותך ושלא אשכח אותך לעולם.
המחר אינו מובטח לאף אחד, צעיר או מבוגר. היום יכולה להיות הפעם האחרונה שאתה רואה את מי שאתה אוהב. אז אל תחכו יותר, עשו זאת היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע, בטוח שתצטערו על היום שלא הקדשתם זמן לחיוך, חיבוק או נשיקה, ושהייתם עסוקים מדי בשביל לתת את המשאלה האחרונה.
שמור את אלה שאתה אוהב בקרבת מקום, תלחש להם באוזניים כמה אתה צריך אותם, תאהב אותם ותתייחס אליהם יפה, הקדיש זמן לומר "סליחה", "סלח לי", "בבקשה", "תודה" וכל המילים של אהבה אתה יודע. אף אחד לא יזכור אותך בגלל המחשבות הסודיות שלך."
כאשר הפרידה כואבת, פקחו את העיניים וקבלו את השיעור
אין דבר עצוב יותר מפרידה. כי להתראות לנצח זה להתראות לנצח, אבל רק להתראות זה עד מתי? כמה שימשכו אהבות, חברויות או כל סוג אחר של מערכות יחסים, הן צריכות להתבסס על ביטוי הרגשות, הרגשות והמחשבות שלנו.
חשוב שלא נגמור בתחושה שלא אמרנו את מה שהרגשנו. כי הפרידה כואבת יותר כשהנוצה שלנו עדיין מחזיקה דיו. אם לא נשתמש בו, הוא יתייבש וכנראה יהרוס את כלי הכתיבה שלנו.
במילים אחרות, העבר הרגשי שלנו יקבע את ההווה שלנו. לכן חשוב לעבוד עם הרגשות, הרגשות והמחשבות שלנו בהתאם למה שאנו חווים כרגע.
אז קחו זאת בחשבון: הפרידה כואבת, אבל הפרידות הכואבות ביותר הן אלו שלא מדברות בהן, אלו שבהן נושאים לא פתורים נותרים בקופסת זהב עם פינות רבות שעלולות לפגוע לנו בלב.
