טיפול בנקודת המוח: פריצת דרך פסיכותרפויטית
טיפול ב-Brainspotting פותח על ידי דיוויד גרנד בשנת 2003. גרנד מגדיר זאת כהצעה פסיכותרפויטית המשתמשת בשדה הראייה כדי לאתר "תנוחות עיניים רלוונטיות". עמדות עיניים אלו (או כתמי מוח) עשויים להתייחס לאזורים במוח שלנו המופעלים עקב טראומה פסיכולוגית.
גרנד גילה ששדה הראייה ומיקום העיניים מעניקים גישה לאזורים ספציפיים במוח שבהם עשויות להיות ממוקמות טראומות. לאחר שהגיע לכתמי מוח אלו באמצעות מיינדפולנס או מודעות מלאה, הוא עבד על אותם אזורים ספציפיים עד שהמטופל הגיע למצב של פתרון.
טיפול ב-Brainspotting הוא תהליך מורכב ועמוק. לפיכך, כדי להבין טוב יותר את המנגנונים שמאחוריו, אנו הולכים לטייל בנתיב הזיכרון. ספציפית, נלך לאן שהכל התחיל.
מתי וכיצד התגלה טיפול ב-brainspotting?
בשנת 2003, דיוויד גרנד טיפל במחליקת קרח בת 16 עם בעיות דיסוציאטיביות שהשפיעו על הביצועים שלה.
היו מקרים שבהם היא לא יכלה לחוש את רגליה או לא זכרה רצף שעשתה חזרות רבות בעבר. כמה השערות שקבעו שתסמינים אלו היו פיזיים בלבד נדחו. מומחים האמינו שיש לזה מקור דיסוציאטיבי והתחילו לעבוד על דעתה.
גרנד עבדה איתה כשנה והאמינה שמה שקורה יכול להיות קשור לדחייה של אמה ולכמה פציעות וכישלונות ספורט שחוותה.
בזמן הטיפול, גרנד ביקשה מהמחליקה לדמיין רצף שלדעתה בלתי אפשרי לעשות. היא נאלצה לייחד חלק ברצף שבו הרגישה שהיא עומדת להיכשל ולקפוא באותו הרגע. זה היה הזמן שבו גרנד היה מבקש ממנה לעקוב אחר אצבעותיו בעיניה בזמן שהוא מזיז אותן. לבסוף, עיניו של המחליק ריצדו והתהליך החל.
עשר דקות לאחר מכן, התהליך הסתיים וחסימת העין פסקה. למחרת, המחליקה התקשרה לדיוויד ואמרה לו שהיא הצליחה לעשות את הרצף שנראה בלתי אפשרי כמה פעמים.
גרנד הבין שהוא יכול להיות על משהו חשוב והחליט לבדוק את ההשערה הזו עם מטופלים אחרים עם בעיות דומות. הוא גם יצר קשר עם כמה מעמיתיו, שהסכימו לנסות זאת גם כן. בדרך זו, הוא אסף מספיק ראיות על היעילות של טיפול בזיהוי מוח. עדויות אלו כללו מטופלים עם אבחנות שונות, היסטוריה קלינית וטראומות שונות.
כיצד פועלת זיהוי מוח?
בתוך שדה הראייה, זיהוי מוח מאתר מתי והיכן האדם הכי מחובר לגופו ומנסה להגיע למודעות מלאה לתהליכים פנימיים כמו חיבה, זיכרון, תחושות גופניות וכו'.
כמטופל, תצטרך לאפשר לעצמך להתבונן במלואו במתרחש בתודעתך. בשלב מסוים, המטפל יכול להתערב ולדבר על התהליך, אבל המטרה העיקרית היא לחוות את הגוף שלך. כך יהיה קל יותר להגיע לפתרון.
הטיפול נמשך עד שהמטופל יכול לזכור או לדמיין מה הפעיל אותו מבלי לחוש חרדה. לבסוף, התהליך חוזר על עצמו עד שאין כמעט טראומה.
המטופל יכול להגיע לפתרון בכל עת, מהמפגש הראשון ועד גם לאחר שנים של טיפול. זה תלוי באבחון, עד כמה חמורה הבעיה שלהם, וביכולת העיבוד של המטופל. עם זאת, המטפל צריך לדעת באמת מה הוא עושה ולכבד את מירב המטופלים ואת התהליך אם הוא רוצה להצליח.
