לפעמים כשדלת אחת נסגרת, יקום שלם נפתח
כאשר סוגרים דלת, זה בדרך כלל לא מתוך גאווה או פחדנות. אתה עושה את זה כי אתה לא מקבל בחזרה את מה שאתה נותן, כי אין לך יותר רצון, כי חלקי הפאזל לא משתלבים עם מצבי הרוח שלך והחלומות שלך. זה כאשר אתה חוצה את סף הפחד כדי לפתוח דלתות חדשות.
עם זאת, גם אם אתם יותר מרגילים לשמוע את המילים "כאשר דלת אחת נסגרת, נפתחת אחרת", ישנם הבדלים דקים שעליכם לזכור. הפתחים החדשים האלה, היקומים החדשים האלה מלאי הזדמנויות, לא מופיעים רק בקסם. צריך לצאת ולמצוא אותם, צריך לעשות איתם שלום ולעשות שימוש במנגנונים פנימיים מסוימים כדי שזה יקרה.
"הדלת לאושר נפתחת פנימה, אתה רק צריך לזוז קצת הצידה כדי לפתוח אותה, כי אם תנסה לדחוף את הדלת היא תיסגר שוב".
-סורן קירקגור-
כולנו סובלים מדי פעם מההרגל חשוכת המרפא להתכוונן לאותו ערוץ רגשי: זה של סבל, של התקשרות לדברים אבודים, של הזיכרון של מה שמעולם לא השגנו, ושל המרירות של כל האכזבות שחווינו.. איכשהו, בתהום הזו של רגשות מורכבים, מה שאנחנו עושים לעתים קרובות זה להשאיר אינסוף דלתות פתוחות עם שלט שאומר "ליתר ביטחון".
אבל אנחנו צריכים לנסות לעצור ולהרגיש את הרוח שנושבת דרך הדלתות הפתוחות למחצה האלה. זו רוח קרה שמריחה כמו זמן עצור, דמעות מיובשות וחלומות שלא התגשמו. הרוח הזו נושאת הדי קולות שפעם פגעו בנו.
יש צורך לסגור את הדלתות הללו, למען האיזון הרגשי והבריאות שלך.
את הדלתות לא נעז לסגור
לפני שנדבר על היקומים ששוכבים ומחכים מאחורי הדלתות הרבות עם שמך כתוב עליהן, תסתכל מקרוב על הדלתות שלא סגרת. מה באמת כרוך בסיום פרק, עזיבת עבודה או סיום מערכת יחסים?
זה אומר, מעל הכל, לדעת איך לשחרר, וזה משהו שאף אחד לא הכין אותנו אליו. שוכנענו על ידי החברה ואפילו החינוך שלנו שאנחנו חייבים הכל בלי לוותר על כלום.
עם זאת, אם תחשבו לרגע על מעשה האומץ העדין הזה, תבינו שהפעולה הפשוטה של התבגרות, צמיחה והשגת איכות חיים מסוימת כרוכה בלימוד סגירת דלתות, כל הדלתות שמביאות רוחות לא נעימות.
החיים מחייבים אותנו לקבל כל הזמן החלטות כדי להיות מאושרים. עם זאת, אם אתה לא מעז לחצות את הספים האלה ולטרוק את הדלת נגד הדברים שכואב לך ושחוק אותך, הדבר היחיד שאתה מוותר עליו הוא האושר שלך.
כי אל תשכח, לאושר אין מחיר אבל יש לו חוקים, ואחד מהם הוא להעז להיות אמיץ. בסופו של דבר, עלינו לחייב את עצמנו להתקדם, לשים רגל אחת מול השנייה ולפתוח את ליבנו לחוויות חדשות עם מנה בריאה של כוח ואומץ.
מפתחות להתמודדות עם סוף פרק
אנחנו נאחזים במילים שלא אמרנו כשהייתה לנו הזדמנות אבל פחדנו מדי. אנו סובלים מהזדמנויות אבודות ואינסוף "למה" שלעולם לא תהיה להם תשובה. היו כל כך הרבה פעמים שהסתכלנו אחורה על העבר וראינו את ההווה מתפוגג, וזה לא בריא או טבעי.
"כאשר דלת אחת של אושר נסגרת, דלת אחרת נפתחת; אך לעתים קרובות אנו מסתכלים כל כך הרבה זמן על הדלת הסגורה עד שאיננו רואים את זו שנפתחה עבורנו."
-הלן קלר-
אף אחד לא יכול לגור בשני מקומות בו זמנית. או שאתה מתקדם, או שאתה הופך לסימנייה יפה שנשארת לנצח בפרק הכואב ביותר של ספר, מבלי לתת לעצמך לגלות איך הסיפור שלך מסתיים. זה לא נכון; אתה צריך לסגור את הדלת, להפוך את הדף ולהיות מי שאתה באמת.
אסטרטגיות לסיים שלב אחד ולמצוא יקום אישי חדש
סגירת דלת היא לא ממש קלה. כי אתה לא רק משאיר מאחור את מה שעושה אותך אומלל; לפעמים אתה גם צריך לשחרר דברים מסוימים שאכן הזדהית איתם, שהיו שלך ועשו אותך מאושר.
בואו נסתכל על כמה אסטרטגיות בפירוט.
- תרגל אחריות אישית באמצעות דיאלוג פנימי עם עצמך. שאלו את עצמכם למה אתם נאחזים, מה מונע מכם לעשות את הצעד הזה כדי לסגור את הדלת. הגדירו את הפחדים שלכם, תנו להם שם ונסו להגדיר אותם. ושאל את עצמך אם בעוד כמה שנים תרצה להיות באותו מקום שאתה נמצא בו עכשיו.
- היו מודעים לחוזקות שלכם. יש לך כישרונות, אז הדגש את המעלות, הערכים וההישגים שלך. וזכור שהחוזקות שלך כוללות את האנשים שבאמת תומכים בך ואוהבים אותך.
- תכנן תוכנית לעתידך המיידי. דמיינו היכן ואיך תרצו להיות בעוד חצי שנה. לטבול את עצמך בתחושה החיובית המלווה את התמונות האלה. תנשום את זה פנימה.
- התקדם ללא משקל נוסף. השאר את הכל מאחור והתקדם עם הלב חשוף, המוח שלך רגוע ועיניך פקוחות. ללכת בלי שנאה, בלי טינה, ובלי הסלעים האלה שנשאת על הגב, שגרמו לך לחלות במשקל רגשי והחזיקו אותך שבוי.
סגור את הדלת והביט סביב בתקווה מחודשת. אתה עוד כוכב אחד ביקום בחיפוש אחר הזדמנויות חדשות ונפלאות. האם אתה יכול להרגיש אותם?
