אושר, לפי צ'רלי צ'פלין

בואו נדבר על אושר. האם אתה מרגיש בנטל כבד היום? אולי הכספים שלך לא כל כך טובים, אתה לא גר בבית שתמיד חלמת עליו, או שאנשים שגרמו לך לחייך כל כך הרבה עזבו את החיים שלך.

אבל האושר לא בהכרח שוכן במישור הפיזי שבו אנו מיישמים את רוב המטרות שלנו. הוא גם לא שוכן באיזה ממלכה רחוקה וקשה להשגה. זה לא גביע קדוש שאתה משיג לאחר השלמת מסע אישי קשה. אושר אמיתי, אושר אותנטי, הוא גישה. חזון. דרך לראות את החיים.

כלומר, האושר שוכן בכולם. רק צריך לטפח את זה בכל יום. זה כרוך בהתמקדות מחדש בדברים הקטנים בחיים, בדברים הפשוטים.

אתה יכול לבחור בנתיב של ייסורים אישיים שבו אתה מעמיס על עצמך בשליליות ומוותר עם הסימן הראשון לצרות, או שאתה יכול להשתמש באותה אנרגיה כדי לעודד יותר חיוביות בחייך. תן לעצמך מוטיבציה יומיומית באמצעות הדברים הפשוטים. יש את ההתלהבות להציב מטרות לעתיד וליהנות מההווה.

צ'רלי צ'פלין, השחקן האגדי, השאיר לנו חזון מציאותי של אושר וכיצד להגיע אליו. בין אם אתה מעריץ נאמן שלו, או לגמרי לא מכיר את עבודתו, כל אחד יכול ללמוד ממנו דבר או שניים.

היום, אנחנו רוצים לשתף אתכם בחלק מהגבר האמיתי שהיה חבוי מאחורי דמות, ואני בטוח שתאהבו אותו.

צ'ארלס צ'פלין, האיש מאחורי הדמות

אולי אתה מכיר סרטים בלתי נשכחים מסוימים כמו "הבהלה לזהב (1925)," " זמנים מודרניים (1936)" או "הדיקטטור הגדול (1940)". הם אייקונים אמיתיים בקולנוע המשמשים כמורשת תרבותית, ממשיכים להוות חלק מההיסטוריה ומהחברה שלנו. ההומור שלו היה מסובך בטרגדיה אבל תמיד העלה חיוכים. הוא היה משב רוח רענן בין הציניות והטרגדיה המאפיינת אנשים לעתים קרובות.

עבור רבים, הקולנוע לא יהיה אותו דבר בלי צ'רלי צ'פלין. אולי מישהו אחר היה מגיע, אבל אין להכחיש את ההשפעה של צ'פלין - הוא היה חדשן בתחום הקולנוע והמשחק.

אבל, אנחנו מדברים על אושר. האם אתה יודע משהו על האיש המסתתר מאחורי הדמות של טיולים מצחיקים? הוא היה אמן ושחקן מוכשר ביותר. הוא היה אקרובט עם אינסטינקט קומי טבעי. אבל הקומדיה שלו הייתה מסוג טראגי - היא הייתה מרירה-מתוקה.

הוא היה האיש של אלף הפרצופים: שחקן, במאי, מוזיקאי, תסריטאי, מפיק וכו'... הרשימה עוד ארוכה. אבל לפני כל דבר אחר, הוא היה אדם שהתגבר על מצוקות מגיל צעיר מאוד. הוא גדל בעוני מחפיר. כמעט לגמרי בלי אמצעים לשרוד, הוא הרוויח מה שיכול היה על הבמה, תמיד בעולם הבידור אבל העוני והרעב תמיד היו קרובים.

משפחתו הייתה רק עוד דוגמה למערכות יחסים שבורות בחייו שבהן אין מקום לביטחון ולביטחון לצמוח. הייתה מעט התקשרות ביניהם. אביו מעולם לא דאג יותר מדי לו ולאחיו, ואמו, למרות היותה גם שחקנית במה, סבלה ממחלת נפש קשה שאילצה אותה להסתגר בבתי הבראה לפרקי זמן ארוכים, הרחק משאר בני המשפחה.

מאחורי הדמות, מתחת לנעליו הגדולות, המקל שלו והאפוד המאובק שלו, היה אדם שלמד איך להמציא את עצמו כדי לשרוד; מישהו שידע למשוך חיוכים מטרגדיה ולהתחבר לציבור שמכיר היטב את הנושאים שחקר.

צ'פלין היה אומן של רגש, וככזה, השאיר מורשת לא רק באמצעות סרטיו, אלא באמצעות מילה כתובה. אשאיר לכם את השיר הבא, דוגמה מצוינת למורשתו. אני מקווה שזה משרת אותך איכשהו: