המחלה של להיות כל הזמן עסוק

אנו מוצאים את עצמנו בשלב של התפתחות אנושית שבה אנו חושבים שכדי "להיות בעולם", עלינו להיות " עסוקים כל הזמן ". זה הפך לנורמה לחשוב ש"ככל שאנו עושים יותר, כך אנו שווים יותר. " זה מוצא את מקורו בחברה חומרנית שבה ניתנת עדיפות לרעיון ש"ככל שיש לך יותר, כך אתה יותר." מעטים מאוד מאיתנו מודעים לאני הפנימי שלנו, זה שבאמת מראה לנו מי אנחנו ולמה אנחנו כאן. אז האם אנו מתמודדים עם מחלה חברתית? התשובה, על פי מחקרים חברתיים שונים שנערכו, היא חיובית.

גם ילדים סובלים ממחלה זו

אתה שואל אנשים על המצב הרגשי שלהם והם אומרים לך, " אני מאוד עייף ועושה אלף דברים... אין לי זמן לחשוב על זה." הדבר המסובך הוא לא רק להבין את זה, אלא שהילדים והנוער שלנו מתחילים מגיל מאוד מוקדם לקבל גם את ההרגלים האלה. זה הורס את איכות החיים שלנו ומקשה על השקעה בצמיחה אישית.

אנו חיים תחת נורמות ומועדים שדוחפים אותנו לדרוש שלמות ארגונית ומנטאלית. האתגר שאני מציג לך כאן מבוסס על שאלת עצמך את השאלות הבאות: איך בסופו של דבר חיינו כך? מתי שכחנו שאנחנו "בני אדם" ולא "מעשים" אנושיים?

מחלה זו של " להיות עסוק כל הזמן " היא הרסנית מיסודה לבריאות ולרווחתנו. זה מחליש את היכולת שלנו להתרכז באופן מלא באלה שאנחנו הכי אוהבים. זה מפריד בינינו לבין הקהילה. להיות במצב של פעילות מתמדת מונע מאיתנו להפוך לאנשים שלמים.

הטכנולוגיה כבעלת ברית של "להיות עסוק כל הזמן"

החל משנות ה-50 החל העידן החדש של החידושים הטכנולוגיים, מוצרים שהבטיחו להפוך את חיי היום-יום שלנו לקלים יותר או פשוטים יותר. למרות זאת, היום ממשיכים להיות לנו את אותה כמות זמן או אפילו פחות פנוי מאשר בעשורים האחרונים. עבור חלקנו, " המיוחסים ", נעלמים הגבול בין העבודה לחיינו האישיים. תמיד יש לנו סמארטפון או טאבלט, אף פעם לא מתנתקים ונותנים לעצמנו להיות נוכחים.

עבור אנשים מסוימים, המציאות שונה מכיוון שהם צריכים לבצע שתי עבודות במגזרים שונים כדי לפרנס את משפחתם. 20 אחוז מהילדים באירופה חיים בעוני ורבים מהוריהם עובדים בשכר מינימום כדי לאפשר להם לחיות חיים ראויים וכדי שיהיה להם משהו למלא את בטנם הרעבה. אנשים אלה אכן יכולים להיחשב כעסוקים באמת.

בתרבויות מוסלמיות מסוימות, כדי לשאול אדם מה שלומו או מי הדברים הולכים, אומרים בערבית, קייף הל-יק? האאל היא מילה לשאול על המצב הרוחני שבו נמצא ליבו של מישהו. התרגום לשפה שלנו, אם כן, יהיה, " איך הלב שלך ברגע הזה בדיוק? " לכן, השאלה שלנו " מה שלומך? " פירושה בדיוק אותו דבר שאנו רוצים לדעת על האדם האחר.

כשאנחנו שואלים עם הלב, אנחנו לא מעוניינים לדעת על כמה מיילים אתם עדיין צריכים לענות או כמה זמן לוקח לכם לעשות משהו בעבודה. אנו שואלים בכנות איך נשמתך מסתדרת, איך היא, ואם היא מרגישה טוב, בריאה. אם אתה עדיין זוכר שאתה בן אדם כאן ועכשיו.

אנו מזמינים אותך לשים את היד על כתפו של מישהו שאתה אוהב, להסתכל לו בעיניים ולהתחבר אליו לכמה שניות, כתרופה למחלה הזו, מחלת ה"כל הזמן עסוק ". ספר להם למה ליבך מייחל והתחבר לשלהם. בשלב מסוים, כולנו צריכים לזכור שאנחנו בני אדם שצריכים את המהות של אחרים כדי להרגיש חיים ומסופקים יותר.