יש לך זכות לקבל יום אפור

כבני אדם שאנחנו, יש לנו את הזכות להיות עצובים לפעמים, לא להיות במאה אחוז, לא להיות עם חיוך על הפנים ללא הרף, שיהיה לנו יום אפור. ספרי עזרה עצמית מכרו לנו משהו שונה לגמרי: אתה צריך להיות מאושר, אתה חייב להיות חיובי, וה"יש" הסמכותיים והאבסולוטיים האלה הם בסופו של דבר מה שגורם לנו להיות אפילו יותר גרועים ממה שאנחנו.

יום בלי חיוך, האם יום אבוד... קראת משהו כזה איפשהו? באופן אישי, אני לא חושב ששום יום אבוד, ללא קשר למצבנו רגשית.

אתה צוחק, שר, בוכה או קופץ, הכל מהווה חלק מהטבע האנושי שלך ואתה יכול להשיג הוראה או גילוי עצמי חשוב מכל דבר.

זה כמעט כמו להגיד שיום עם חום הוא יום אבוד וברור שזה לא כך. בגלל חום, בני אדם שרדו כי כידוע, חום, שהוא העלייה בטמפרטורת הגוף, עוזר להגנתנו להתמודד עם הנגיף, שגורם לנו להפסיק להיות חולים.

כמו כן, רגשות, בין אם חיוביים ובין אם שליליים, פועלים ככלי נשק אינפורמטיביים רבי עוצמה, שאומרים לנו האם יש לפתור את מה שקורה סביבנו, כרגע, אם איננו רוצים לחלות רגשית.

הרשה לעצמך יום אפור

בפסיכולוגיה, אנו יודעים שאדם זקוק לעזרה כאשר הרגשות השליליים שלו (לעיתים אפילו חיוביים, כמו אופוריה) הם עזים מדי, מתמשכים ותכופים.

אם יום אחד נהיה עצובים על משהו שקרה לנו, נוכל להרשות זאת. זה נורמלי ובריא כי העצב הזה יעזור לנו להמציא פתרונות לבעיה שלנו ולצאת מהמצב הקשה.

אבל אם רגש שלילי נוכח בנו כל יום, הוא לא מאפשר לנו לנהל חיים נורמליים או לתפקד כפי שאנו עושים בדרך כלל. אנחנו לא יכולים להפסיק לבכות, להרגיש רע עם עצמנו ועם העולם, או שיש לנו יותר מדי מחשבות שליליות. אז אולי אם נקלענו לציפורני הדיכאון, עלינו לפנות לאיש מקצוע.

המפתח הוא להבחין בפרמטרים הללו ולא לבקר את עצמנו אם יום אחד נהיה קצת חרדים או עצובים.

אנשים מחפשים כל הזמן פרפקציוניזם בכל מה שאנחנו עושים, מה שאנחנו ואפילו עם הרגשות שלנו. זה מה שכונה פרפקציוניזם רגשי, או הדרישה והשאיפה כבר לא מלהיבה אחר אושר.

בסופו של דבר, פרפקציוניזם רגשי, רחוק מלעזור לנו להיות טובים יותר, גורם לנו לאי נוחות מוגברת מכיוון שהוא גורם לנו להטריד על כך שאנחנו מוטרדים, מה שמקשה הרבה יותר לצאת מספירלת הסבל.

מימש את זכותך להרגיש

לימדו אותנו לא לטרוח, לרצות אחרים ולא לעשות יותר מדי רעש. זה מאלץ אותנו לעתים קרובות לומר כן כשאנחנו מתכוונים לא, לחייך כשאנחנו רוצים לבכות, לקבל פגישות בגלל מחויבות גם אם אנחנו לא רוצים.

התוצאה היא חוסר כבוד לרגשות שלנו, כשלא כתוב בשום מקום שאין לנו זכות להרגיש את מה שאנחנו צריכים להרגיש באותו זמן.

חשוב ללמוד להציב גבולות ולשים, ולו במעט, את האינטרסים שלנו לאלו של אחרים. יש לנו את כל הזכות לקבל יום אפור: 24 שעות בחצי מהכוח שלנו והעולם לא ייגמר בגלל זה.

אמנם אנו מסוגלים להתגבר ולשאוב את כוחנו מאוחר יותר, אך אין בעיה. והאנרגיה שלנו תחזור, ונרצה לחייך, אבל בינתיים, היו סבלניים עם עצמכם.

לכולם, לגמרי לכולם, יש ימים רעים. אנחנו לפעמים לא הגיוניים, יש לנו פחדים אבסורדיים, בוכים ולא יודעים למה. אפילו האדם הכי רציונלי הוא אנושי, וגם כועס, בוכה, חש פחד או חווה יום אפור.

הטבע האנושי המבורך מאפשר לנו להתרגש: לבכות משמחה או עצב, שהשערות שלנו מזדקפות כשאנחנו שומעים את השיר האהוב עלינו, כשהדמעות האלו קופצות כשסוף סוף אנחנו מקבלים את החיבוק הזה שחיכינו לו כל כך הרבה זמן...

לכן, היום, הביעו איך אתם מרגישים באופן טבעי, כבדו את עצמכם ותאהבו את עצמכם ללא קשר למצב הרוח שלכם באותו רגע.

אל תזין את הפרפקציוניזם הרגשי שאומר שאתה "צריך" תמיד לחייך ולקפוץ משמחה. לבסוף, התנהג כפי שהגוף, הנפש והלב שלך מבקשים ממך בזמן הזה, וודא שכל זה לא יהיה אינטנסיבי מדי, תכוף ומתמשך.

זכרו: יום אפור אינו חריג; מה שלא נורמלי הוא לעולם לא לקבל אותם. זה גם לא נורמלי שיש תמיד מראה אפור, לכן אולי תזדקק לעזרה. בעקבות מה שאמר פעם פילוסוף יווני לפני שנים רבות, בנקודת האמצע נמצאת המעלה.

עצב זה לא סוף העולם

הרבה פעמים הרגשת שנראה שהעצב הוא סוף העולם, תמיד יש סיבה להמשיך ולשמוח ראה עוד »