בגלל הפחד לאבד אותך, איבדתי אותך

הרבה פעמים, לא צריך טעות גדולה כדי לאבד או להתרחק ממה שאנחנו הכי אוהבים וחפצים. פעמים רבות, זה פשוט הפחד לאבד את מה שאנחנו אוהבים או צריכים שגורם לנו, מבלי משים, להרוס את מה שאנחנו כמהים אליו.

זה נראה אירוני באיזו תדירות, אחרי שעבדנו כל כך קשה כדי להגיע ליעד או לנצח במאבק נגד מחלה או משבר זוגי, אנחנו נכנעים. ולמרות ש"כלה בורחת" הוא רק סרט, המצב הזה הוא הרבה יותר אמיתי וקרוב ממה שיכולנו לדמיין. בפסקאות הבאות נדון בסיבות הביולוגיות והפיזיולוגיות לתופעה זו. לבסוף, ננסה למצוא את התשובה כיצד להילחם בה על ידי טיפוח רגשות חיוביים במקום בו שוכן הפחד כיום.

מה זה פחד?

פחד הוא אחד מששת הרגשות הבסיסיים שיש לכולנו: פחד, אושר, עצב, כעס, גועל והפתעה. רגשות אלו מסווגים כבסיסיים מכיוון שניתן לזהות אותם בבירור בכל התרבויות שנחקרו עד כה. כמו כן, כי הם מאפשרים לנו להסתגל לפחד מסביבנו.

איך הפחד עוזר לנו? כל הרגשות ממלאים תפקיד מכריע כשזה מגיע לדחוף אותנו לעבר או להרחיק אותנו ממטרה. למשל, אושר עוזר לנו להתחבר לאחרים, ובמקביל, משפר את ההסתגלות החברתית שלנו וגם את הבריאות שלנו. מצד שני, תפקיד הפחד הוא להגן עלינו מפגיעה גדולה יותר או להתעמת באומץ עם בריונות, ולכן הוא הכרחי בחיי היומיום שלנו.

הפחד מכישלון: "מה אם זה יותר מדי בשבילי?"

פחד הוא תוצאה של הערכה שלילית או מאיימת של מצב. כלומר, ייתכן שהסכנה אינה אמיתית. פעמים רבות זה נובע מהרגשה שהיכולות שלנו נחותות בהרבה מהמצב שאנו מתמודדים איתו.

תופעה זו מסווגת כציפייה למסוגלות עצמית. זה מוגדר כ"תפיסה או הערכה שאתה עושה לגבי היכולת והמשאבים האישיים שלך הדרושים כדי להתמודד עם מצבים שונים."

מצד שני, כאשר תגובת הפחד מופעלת מורגשות התגובות הפיזיולוגיות הבאות אשר מקלות על שלוש התגובות המוטוריות הבסיסיות: קרב, בריחה ושיתוק:

• עלייה בקצב הלב ובלחץ הדם כדי לספק דלק למוח שלנו.
• הנשימה מואצת כדי לחמצן את השרירים כדי להתכונן לברוח.
• הפרדת הפחמימות והשומנים בדם מיוצרת כדי לספק אנרגיה במקרה של מאבק.
• תהליכים חיוניים בגוף נעצרים, כמו אלה המבוצעים על ידי מערכת החיסון ומערכת העיכול, על מנת להגביר את זרימת הדם ללב ולמוח.
• השרירים מתחילים להימתח כהכנה לפעולה.

מדוע הפחד מהפסד גורם לנו להפסיד?

זה קורה כאשר אנו מתמודדים עם בעיה, מצב מועיל או ניטרלי שאנו רואים בו כאיום. זה המודל שאחריו מגיעות פוביות וזה שבאמצעותו אנחנו מאבדים את מה שאנחנו הכי אוהבים.

לכן, כאשר אנו מעריכים מצב כמלחיץ או מאיים, המסר הזה עובר לאמיגדלה שלנו ומפעיל את תגובת הפחד. האמיגדלה, בתורה, קשורה לתהליכי זיכרון רבים, כולל אחסון הזיכרונות שלנו, ובשל כך, זיכרונות הפחד שלנו נשארים איתנו.

מצד שני, הערכת המצב, כמאיים או לא, תלויה באישיות שלנו ובגירוי היכולות שאנו תלויים בהן; לכן, בין היתר, יש אנשים שאוהבים כלבים ואחרים שנבהלים כשהם רואים כזה.

אותה תגובה קיימת בכל המצבים שבהם אנו מתאמצים או שאנו מרגישים שיש לנו הרבה מה להפסיד, כך שאנו מערבים את כל הכלים שלנו כדי להילחם או לשרוד. זה הצלב שלנו לשאת. עם הפעלת התגובה שלנו להילחם, לברוח או להיות משותקים, אנחנו בסופו של דבר בורחים מהדברים שעושים אותנו מאושרים, רק כדי להימנע מהכישלון שהמצאנו במוחנו.

אז זה לא קורה רק בסרטים, זה יכול לקרות להורים, כלות בורחות או כשאנחנו מתווכחים עם חבר לפני השלמת עבודה, כשאנחנו משתתקים מפחד כשאנחנו מדברים בפומבי, לא משנה כמה טוב אנחנו מכירים את שלנו. נושא.

כיצד נוכל לשלוט בפחד מכישלון?

כמעט כולנו ראינו סוג זה של סרטים רומנטיים, שבו הגיבורה תלך ל"אהבת חייו". ואז, פתאום, מבין מה הם איבדו ורץ אחריהם כדי להכריז על אהבתם אבל... המטוס כבר המריא. ואנחנו נשארים עם המועקה מלומר, "אימבציל, היה לך הכל. למה נתת לזה לעזוב?" אז למה שלא תדמיין את חייך כאילו היו הסרט ההוא?

אמנם, מלכתחילה, עלינו להכיר בכך שפחד הוא רגש מהותי, וככזה, טוב לווסת אותו ולא להתעלם או להכחיש אותו. במילים פשוטות, טוב לזהות אותו ולתת לו את המקום המתאים. זה שאתה מרגיש חולה לפני ראיון לא אומר שאתה לא ראוי לתפקיד או שאתה פחדן. לאחר שהכרנו שזו תגובה נורמלית לחלוטין, נוכל לנקות את דעתנו לקיים את הראיון הטוב ביותר שאפשר.

1. להילחם ברעיונות לא הגיוניים המקדמים פחד

פעמים רבות, כאשר אנו נמצאים במצב בו הפחד אף פעם לא מצליח להשתלט עלינו, המחשבות שלנו הופכות ל"סבכים וחוסר יכולת נפשית". כלומר, הפחד הוא ש"צמא במדבר" שמייצר מספיק תגובה פיזיולוגית כדי ש"נראה תעתוע היכן שאין".

בדרך זו, אנו מתחילים לחשוב דברים כגון "הבוס שלי מסתכל עליי לא נכון. האם הוא הולך לפטר אותי?" "בטח צוחקים עליי" וכו', יכול מאוד להיות שהבוס שלנו עבר לילה רע או שכאב לו בטן, ומי שצוחק צוחק מבדיחה.

2. לשבור את דפוס הכישלון

אם לא תעלה על מסע החיים, זה לא יחכה לך. רעיון טוב הוא לשנות את דפוס האירועים שגרמו לך להיכשל בפעם האחרונה. אם הגעת מאוחר לפגישה חשובה, תן לעצמך מספיק זמן לבלתי צפוי כדי שתוכל להגיע בזמן. זה ישבור את התקדים שלך ואתה כבר לא תוכל לדמיין את הכישלון כי לא יהיו כשלים דומים בזיכרון שלך כדי להשוות את המצב הנוכחי.

השתמש בכל הכלים שגורמים לך להרגיש בטוח. תאמין, תאמין, תאמין בעצמך ואם אתה לא יכול, התמקד במכשול והתמודד איתו במקום לדאוג. ואחרון חביב, לנשום. זה עוזר להבהיר את המחשבות שלנו ולהפעיל את מערכת העצבים הפאראסימפתטית שאחראית על "הרפיית האיברים שלנו". בדרך זו, אנו מפירים מתח ופחד.

3. לחיות את הרגע ולראות איך הכל משתפר

הוודאות היחידה בעולם הכאוטי הזה היא שאתה האדון הבלעדי של זמנך. לכן, לפני שמתאבלים על מה שלא עשית בגלל פחד או דאגה לגבי מה שאנשים יגידו או בגלל שזה מאוחר מדי...תחשוב שאתה היחיד שיכול להחליט שזה מאוחר מדי.

באופן אישי, אני אגיד לך שלא האנשים שמבקרים אותך וגם אלה שלדעתך יעשו זאת לא יכולים להחזיר את השנים שאתה מפסיד בריצה מהחלומות שלך. לכן, חי. לחוות הכל. ואם סוף העולם יגיע, שימצא אותנו רוקדים.