איך להתמודד עם חוסר העקביות הרגשית שלנו?
לכולנו יש ימים שבהם אנחנו מרגישים קצת מוזרים, לא מסודרים ודי סותרים. אלו הם רגעים בהם אנו זקוקים לחום של חיבוק, ולתחושת העור החם שמראה לנו חיבה וקרבה. עם זאת, כמעט באותו זמן, מתחשק לנו לברוח למקום פרטי שבו אף אחד לא יכול לראות אותנו, ושבו אנחנו יכולים לחשוב בשקט, עם הבדידות כבת לוויה היחידה שלנו. לפעמים קשה לדעת איך להתמודד עם חוסר העקביות הרגשית שלנו.
מה קורה לנו? האם משהו לא בסדר איתנו אם אנו חווים סוג זה של מצב או מצב רגשי יותר מהזדמנות אחת? התשובה היא לא. אתה לא צריך להתייחס לרגעים המבודדים הנורמליים האלה בחיינו כסימן למחלה. הבעיה היחידה תהיה אם זה יהפוך לכרוני.
"אתה אדון למה שחיית, בעל מלאכה של מה שאתה חי ושוליה של מה שתחיה בעתיד"
- ריצ'רד באך -
יתרה מכך, יש לציין כי סוג זה של סתירה רגשית מתעורר במספר הזדמנויות ומסיבות רבות ושונות. לעיתים, הם נובעים מתנודות הורמונליות קטנות או אפילו משינוי עונה פשוט, כאשר הפוטנציאל של הידבקות סרוטונין (נוירוטרנסמיטר במוח שלנו) פוחת וכתוצאה מכך אנו חווים שינויים קטנים במצב הרוח שלנו.
עם זאת, אחד המקורות הנפוצים ביותר הוא בסביבה שלנו ובאופן בו אנו מתמודדים ומתמודדים עם מצבים יומיומיים רבים. הסיבה לכך היא שהעולם והיחסים האנושיים גם הם מאוד סותרים, כאוטיים ואפילו גחמניים. יש בקרים שבהם אנחנו קמים מלאי תקווה, אבל כשהערב מגיע קורה משהו שמאכזב אותנו והדברים המוצקים בחיינו קורסים בזה אחר זה.
כיצד נוכל להתמודד טוב יותר עם הדיסהרמוניות והעליות והמורדות הללו שתוקפות אותנו מבפנים ומבחוץ? המשך לקרוא ולגלות עוד...
לומדים לחיות עם סתירה
כולנו היינו רוצים לחיות בעולם של ודאות. של רגשות מוגדרים, היגיון מדויק וללא עמימות. עם זאת, עלינו לקבל שהעולם, החברה שלנו ואפילו עצמנו, עם העולם הרגשי המורכב שלנו, כולם סותרים ומשתנים. כמעט בלי כוונה, עלינו לעשות מאמצים רבים כדי למצוא הרמוניה בעיצומו של כאוס, כי כך אנו מתבגרים וגדלים. כך אנו לומדים כיצד לווסת את עצמי לאט, יום יום, ולמצוא את האיזון המושלם.
עלינו ללמוד לקבל את כל סוגי הסתירות הללו, הן החיצוניות והן שלנו. יהיו ימים שבהם הכל יסתדר בצורה מושלמת ויהיו זמנים שבהם נראה שהכל משתבש ושאין תקווה בשום מקום. נרגיש בודדים, פגועים ואפילו נמלאים כעס עם כל מה שקורה סביבנו, אך יחד עם זאת נצטרך להרגיש קרובים למישהו בשביל חיבוק וקצת התעודדות.
עלינו להיות מסוגלים להתקיים יחד עם מורכבות וחוסר ודאות. אם נקבל ששום דבר לא בטוח לחלוטין, שהחיים הולכים במחזוריות, שמערכות יחסים משתנות ואפילו שאנחנו משתנים גם בצרכים ובסדרי העדיפויות שלנו, אז נוכל לשבור את כישוף חוסר השקט. אם נהיה אובססיביים לדברים שתמיד צריכים להימשך לנצח אז נסבול כתוצאה מכך. אלה שלא מקבלים שינוי, אובדן או אפילו את אתגרי החיים, יפסיקו לצמוח כאנשים.
הימים האלה שבהם אני צריך חיבוק לא פחות מלהיות לבד
עלינו להודות, אין תחושה גרועה יותר מלכעוס על העולם, אך יחד עם זאת להזדקק לאהבה הפשוטה, הטהורה והאינטימית ביותר. לחוות את התחושה הזו, עד כמה שזה נראה מוזר, זה משהו נורמלי לחלוטין - מציאות שנחווה בה בהזדמנויות רבות.
"אי אפשר להתיר קשר בלי לדעת איך הוא נקשר מלכתחילה"
-אריסטו-
איגור גרוסמן, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ווטרלו, קנדה, מסביר שהמקרים הללו של חוסר עקביות רגשית יכולים למעשה להיות מאוד פרודוקטיביים. הם קורים מסיבה מסוימת: הם יכולים לעזור לנו לראות מצב מסוים מנקודות מבט שונות. עם זאת, אם לא ננהל את הרגשות הסותרים הללו כראוי ונאפשר להם להפוך לתכונה קבועה בחיינו, אנו מסתכנים לפתח דיכאון.
הבה נלמד כיצד לנתח את הרגשות הללו כדי להפיק מהם את המיטב. הנה איך...
לומדים לנהל את חוסר העקביות הרגשיות שלנו
הצעד הראשון בפירוק כדור הכאוס הרגשי הקטן שלנו הוא להתחיל לקבל. חשוב לציין שקבלה אין פירושה כניעה לסבל. זה לזהות את מה שקורה לנו בצורה מציאותית, כנה, אמיצה ורגישה.
- שים את כל הדברים שמרגיזים אותך מתחת למיקרוסקופ של מצפונך. "אני מרגיש כועס כי אכזבו אותי", "אני מרגיש מפחד כי אני לא יודע לאיזה כיוון לקחת", "הלוואי שאדם כזה וכזה יבין מה קורה איתי"...
- השלב השני קשור לצורך בתגובות פרודוקטיביות ויעילות. לשם כך עלינו להשקיע מעט אומץ, הרבה כושר המצאה והרבה רצון טוב בכל התהליך. "אם אני רוצה שאדם כזה ואחר יבין מה זה קורה לי אז אני חייב לספר להם". "אם איכזבו אותי, אם נפגעתי, אז אני חייב להפוך את הדף ולפגוש אנשים חדשים ולהחליף סצנה"
- השלב האחרון באסטרטגיה זו של ניהול עצמי רגשי הוא אולי החשוב ביותר. אנחנו מדברים על הצורך לשלוט בכל אותן אמונות שמגבילות אותנו בצורה כלשהי, ובכל המחשבות החודרניות שלנו, האובססיות השליליות והארטילריה הפסיכולוגית שבה אנו הורסים את עצמנו.
ידיעה, שליטה וניהול של כל הרגשות שלנו היא נשק של כוח ורווחה. לעשות זאת הוא למצוא הרמוניה פנימית בעולם הסותר בו אנו חיים, ולמצוא איזון באותם זמנים שבהם הכל מגיע אלינו והרגשות שלנו מרוטים.
לכולנו מגיע חיבוק מדי פעם, חיבוק שמגן עלינו. אבל, מעל לכל, יש לנו מחויבות לדאוג לעצמנו כיצורים יקרים, כאוצרות של היקומים שלנו.
