האשמה המתעוררת לאחר סיום מערכת יחסים
התמודדות עם האשמה שמופיעה לאחר עזיבת מערכת יחסים היא עבור רבים תוצאה הגיונית של קבלת ההחלטה הזו. על היוזמה, על כך שעשיתי את הצעד האחרון לקראת שבירת החומה. אולי חווית את המצב הזה. היו לך ספקות רבים לגבי העשייה, לגבי הצעד הזה, אבל לבסוף... עברת את זה. בידיעה שאתה אפילו הולך לקרוא לעצמך התליין של הקשר, זה שחתך את תוחלת החיים שלו. החיים של כל כך הרבה הבטחות, כל כך הרבה חלומות, כל כך הרבה תקוות...
אולי אחר כך הרגשת שאת אחראית לכאב של האקס שלך, לעצבות שלו... ואפילו אחראית לעתיד שלהם! אולי האשמה הזו אפילו תוביל אותך לקחת צעד אחורה ולחזור להיות ביחד. ואז שני קדימה ונפרדים שוב. ואז שלושה אחורה כדי לחזור להיות ביחד שוב. במעגל קסמים של הרס עצמי שהופך אותך למריר עוד יותר ממה שעשו חייך הקודמים במערכת היחסים. "הם הולכים להרגיש נורא. גרמתי להם לסבול כל כך הרבה... הייתי הכל שלהם." "ו...מה אם עשיתי טעות?"
האם המשפטים האלה נשמעים מוכרים? האמת היא שהאדם שעוזב מלא פעמים רבות בדעות קדומות ובסוג של "שנאה" שלעיתים לא מתכתבת עם המציאות. במקום זאת, זה מבוסס על רעיונות מוקדמים לגבי הנושא המסוים הזה. כל זה מזין את האשמה עוד יותר. זה גם מעודד את הקול הפנימי הזה שמטביע את הסיבות שלהם לסיום הקשר.
אשמה יוצרת גבולות ואינה מאפשרת לנו להתקדם
"אתה הולך להיות האיש הרע אם אתה עוזב. חכה. אולי אתה פשוט צריך לקבל את זה שאתה לא תמיד יכול להיות מאושר. תישאר איתו, כי הוא יסבול מאוד אם תעזוב." לרוב זהו המונולוג הפנימי המתמשך של מישהו ששוקל לסיים מערכת יחסים.
הפחד לגרום לאדם השני לסבול. התחושה הלא בריאה והבלתי מוצדקת שאנו האחראים לשלומם מובילה אותנו להישאר במערכת יחסים שאינה עובדת או לעולם לא עוזבת כלל. זה מוביל אותנו למצב של "סטנד ביי" מתמיד שבו אנחנו לא ממשיכים במה שאנחנו רוצים לעשות מתוך פחד לגרום לאדם השני לסבול. ככה הזמן עובר. כך החיים שלך יכולים לחלוף על פניך.
זו אשמה שמתפרשת מעבר לתרבויות. בהתבסס על תהליך חשיבה שגוי, אנו חשים אחריות לחייו של אדם אחר. על הכאב והשמחה שלהם. מצד שני, כשאנחנו אלה שנזרקים, אנחנו נוטים להאשים את הסבל שלנו באדם שעזב אותנו. נראה שהאומללות שלנו היא אשמתם. כי האדם שאנחנו אוהבים אומר לנו שהוא כבר לא רוצה להיות איתנו.
מי שעוזב לא יכול לשאת את כאבו של האחר
דבר אחד הוא שהסבל יתחיל בגלל הפרידה, ודבר שונה מאוד הוא שאנחנו, בסיום הקשר, נהיה אחראים לסבל של האקס. החיים מלאים בשמחה וכאב, חוסר ודאות וודאות. זו אהבה מצד אחד ושברון לב מצד שני.
איננו יכולים לאפשר למישהו להטיל עלינו אחריות על קיומו. אם נעשה זאת, לא נוכל לבצע אי פעם פעולות כלשהן. לעולם לא נוכל לקבל החלטה, כי תמיד תהיה לה השפעה על האנשים סביבנו. תמיד היינו חיים במצב של קיפאון מתוך חשש להטריד את האיזון השברירי שנוצר.
אם לא אזוז, אמנע לגרום לאדם אחר לסבול. אבל, מצד שני, אני לא יכול לחיות.
אם אני לא זז, אני לא יכול לחיות.
אם לא אקבל החלטות, לא אגלה את עולמי הפנימי... או גם החיצוני.
מתוך פחד מהתגובה האפשרית של האחר, אני אתחבא בתוך כל המחשבות והרגשות שלי.
בדרך זו, אנו מפסיקים להיות אותנטיים. אנחנו מפסיקים לרדוף אחרי המטרות שלנו. בסופו של דבר, אנחנו משאירים את החיים בצד. תן לנשמות האמיצות שם לחיות את זה!
לחיים יש השלכות
ואכן, כתוצאה מאשמה שמגבילה אותנו, פעמים רבות אנו חוזרים אחורה. אנחנו מנסים לתקן את מערכת היחסים השבורה הזו פשוט כדי להימנע מאשמה, מבלי להאמין שהיא עשויה לשגשג. אנו משאירים את החיים בצד, כדי שהם ייהנו ממי שיש להם מספיק אומץ וכוח נפשי לעשות מעשה ולחיות עם ההשלכות של החלטותיהם.
איננו יכולים לאפשר לאחרים לכפות עלינו את חייהם. אנחנו גם לא יכולים לעשות את זה בהתנדבות. זה קורבן שאינו מניב פרי.
זה מונע חוויות... חוויות שהכרחיות לנו כדי לצמוח, ללמוד, להתבגר, להתעשר נפשית. כל החוויות שלנו נותנות איכות לצמיחה שלנו. סבל הוא חלק מהחיים, ואף אחד לא יכול לקחת מאיתנו משהו שמהווה חלק מהחיים שלנו. במיוחד לא בשל אשמה מסרסת המבוססת על קו מחשבה שגוי לחלוטין.
לפיכך, אל תתנו לאשמה להיות מה שמאלץ אתכם להישאר, אם זה לא מה שאתם רוצים לעשות. גם לאדם השני במערכת היחסים מגיע לך להיות אותנטי וכנה איתו.
