נשים רוצות לדבר, גברים רוצים לברוח
חוסר תקשורת הוא אחת הבעיות העיקריות שיכולות להשפיע על מערכות יחסים רומנטיות. זה לא חדש. אבל כאן נדון במצב שכיח שכנראה ייראה לכם מוכר: נשים רוצות לדבר, אבל גברים רוצים להימנע מהנושא.
האם זו שאלה של מגדר? למה זה תמיד קורה באותו אופן? מי נתן לאחד את תפקיד הדיבור ולשני את תפקיד ההימנעות? כמובן שגברים ונשים שונים, אבל יש להם גם הרבה דברים משותפים. תקשורת היא בדיוק מה שאנחנו צריכים לחזק כדי להיות בזוגיות.
נשים מדברות, גברים נשארים בשקט
מה שאנו רואים כאשר אנו מנתחים זוגות שונים הוא שאישה אוהבת תקשורת מילולית יותר מגברים. כשהם מזהים בעיה בזוגיות, הם מבינים שיהיה קשה לפתור אם לא ידברו עליה. נראה שגברים נוטים יותר לפעול או לקוות בסבלנות שענן הסערה ייעלם.
אף אחת מהדרכים לא טובה מהשנייה. הן פשוט שתי דרכים שונות של הוויה, ועלינו להבין זאת. נדרשת יותר אנרגיה לגברים לומר מה הם מרגישים, לשתף בבעיות שלהם, ואפילו לחלוק חדשות טובות. רבים חושבים שדיבור הוא שם נרדף לסיכון עצמם. זה תחום שהם מרגישים לא מיומנים בו במיוחד, והם מפחדים להחליק.
נשים, לעומת זאת, מרגישות בטוחות בהשתתפות בשיחה על רגשות. הם מרגישים כאילו זו נקודת ההתחלה כמעט לכל דבר. הם משתמשים במילים כדי לספר סיפורים, אבל גם כדי להעלות דרישות ולהביע את רגשותיהם.
דבר כדי לפרוק את הרגשות שלך, הרחק את עצמך כדי לחשוב
הנה דוגמה פשוטה: החבר והחברה חורחה ואינס. שניהם עובדים מחוץ לבית, ובשני המשרדים שלהם הדברים לא הולכים כשורה. שניהם צריכים לחכות בתנועה איומה באמצע העיר, להתווכח עם הבוסים שלהם, לחשוב כמה מעט כסף הם מרוויחים...
כשהם מגיעים הביתה, חורחה מתיישב על הספה כדי להסיח את דעתו במשחק כדורגל. אבל אינס רוצה לדבר על מה שקרה באותו יום. האחד בוחר בניהול פנימי של בעיותיו, ואילו השני בוחר בניהול משותף של אותן בעיות.
כמו שג'ון גריי אומר בספרו Men are from Mars, Women are from Venus, ההבדל העיקרי בין המינים הוא כאשר לגברים יש בעיה, הם הופכים מופנמים ומתרכזים בדברים אחרים. אפשר לומר שהם מתחבאים במערה הקטנה שלהם ומבודדים את עצמם מהעולם החיצון. קשה להם מאוד לבקש עצות או להאציל משימות לאחרים.
נשים, לעומת זאת, הופכות לרגשיות, וזה יכול להיות מכריע עבור גברים. הדרך שבה נשים מפיגות את הפחדים והדאגות שלהן היא באמצעות דיבור ושחרור של הכל, אם כי זה לא תמיד במטרה למצוא או להקשיב לפתרונות או לדעות.
כל אחד מתמודד עם בעיות בצורה אחרת. אולי זה בגלל שגברים מרגישים צורך לשמור על כבודם, בעוד שלנשים יש רשות לבכות ולהראות את רגשותיהן.
גברים ונשים צריכים להבין אחד את השני
ללא קשר להבדלים ביולוגיים, חברתיים או אבולוציוניים, איננו יכולים להישאר פסיביים בכל פעם שאנו צריכים לפתור בעיה או לדבר על נושא מסוים.
נתחיל בשיעור לנשים. חשוב להבין מדוע בן הזוג מתחבא במערה שלו ומרגיש בטוח בה (עד כדי כך שהוא לא רוצה לעזוב). המרחב האינטימי והבלתי שביר הזה שבו אף אחד לא יכול להיכנס מאפשר לו להרהר ולקבל החלטות לאחר שהסערה חלפה.
אם אתם עומדים בסף ואתם רוצים להסיג גבול לשטח שלו, גם אם תבקשו רשות, יהיה לו קשה מאוד לקבל את פניכם פנימה. עדיף לחכות עד שיחליט לעזוב. הדבר הטוב הוא שבינתיים שניכם יכולים להירגע ולמצוא פתרון יעיל יותר.
ועכשיו לשיעור של האיש. כאשר בת הזוג שלך מתחילה לשאול אותך על מה שקרה ומנסה לגרום לך להישאר איתה במקום לתת לך למצוא מקלט, נסה להתעמת עם המצב. נשים צריכות לבטא את עצמן במילים, מחוות ואפילו דמעות וצחוק כדי להדגים איך הן מרגישות. הם גם צריכים להרגיש תמיכה על ידי בן הזוג ושהוא יקשיב להם.
כיצד נוכל למצוא איזון בין שתי הגישות הללו? זה לב העניין, כמו שאומרים. מה אם הוא התחבא במערת ההתבוננות שלו בדרכו הביתה באוטובוס, בזמן שהיא דיברה עם חברה כדי לפרוק את כל הפרטים על מה שקרה? בדרך זו, ההתנהגויות של שניהם יהיו הרבה יותר רגועות כשהם יחזרו הביתה.
זו תהיה דרך טובה לפגוש אחד את השני באמצע, בין מה שכל אחד נוטה לעשות במצבי קונפליקט. אי אפשר לחייב את השני לדבר או לשתוק, אבל אם הם מראים שהם עושים מאמץ להימנע מהגדלת הפער ביניהם, אולי הם יכולים למצוא דרך ביניים.
מעל לכל, הם יוכלו להימנע מוויכוחים שפוגעים במערכת היחסים. העמדת עצמו בנעליו של האחר והבנתם היא הצעד הראשון לקראת הימנעות מעימותים והנאה מהחיים המשותפים.
