נוירואסתטיקה: המקום בו נוירולוגיה ואמנות נפגשים
במשך מאות שנים, היו שאלות רבות כמו "מהי אמנות?", "איך אנחנו תופסים יופי?", ו"מה מגדיר משהו כיפה?". שאלות אלו עוררו דיונים רבים. ובכן, לפני כ-10 שנים, דיסציפלינה בשם נוירואסתטיקה הגיעה למקום כדי לנסות למצוא את התשובה לשאלות הללו. קו המחקר האחרון הזה, הנקרא גם NeuroArt, משלב ידע וטכניקות שמקורם בנוירולוגיה ואמנות.
עבור רבים, זה אולי נראה אבסורדי לכמת ולמדוד אמנות. עם זאת, מטרת מגמה זו היא למצוא את הנקודות המשותפות בכל היצירות האמנותיות. מדענים שואפים לגלות מה קורה במוחו של אדם כאשר הוא מתבונן באובייקט אסתטי או ביצירת אמנות, או כאשר האדם יוצר אחד בעצמו.
מה הטעם בנוירו-אסתטיקה?
מנקודת מבט ביולוגית, התגובה האסתטית יכולה להתבסס על סוג מיוחד של משיכה. אטרקציה מיוחדת זו נוגעת לחפצים ספציפיים, אנשים, צבעים, רעיונות וכו'.
אטרקציות או סלידה מילאו תפקיד מהותי באבולוציה שלנו, והיתרונות שלה ניכרים. לדוגמה, אנו נמשכים לצבעים של מזונות בריאים. ובאותו אופן, אנחנו לא אוהבים מאכלים שנראים רע, כמו פירות רקובים.
אנחנו גם נמשכים יותר לפרצופים מסוימים. אנו לומדים לזהות את המחוות הקטנות הללו מהמין השני שיעזרו לנו להתרבות בהצלחה.
מצד שני, אמנות תלויה בחושים, ואלה, בתורם, תלויים במוח. בגלל זה, אין ספק שברמה הנוירולוגית, יהיו סימנים במוח שיצביעו על כך שמשהו נעים לנו.
איך זה אפשרי?
הממצאים העיקריים בתחום הנוירו-אסתטיקה נבעו מסוגים שונים של מחקר. כמו בתחומים רבים, מומחים צפו בתוצאות הראשונות בעקבות חקר תהליכים קוגניטיביים ואנשים עם פציעות מוחיות.
מחקרים בהדמיית עצבים בוצעו גם בנושאים בזמן שאדם נותן שיפוט חיובי או שלילי לגבי יצירות אמנות. וכמובן, תוך התבוננות בתחומים אחרים באמנויות, כמו ריקוד, מוזיקה, ציור וכו'.
מחקרים אלו בנוירו-אסתטיקה עושים בעיקר שימוש בהדמיית תהודה מגנטית פונקציונלית. זה מאפשר לנו לאסוף מידע על האזורים המופעלים במהלך משימה, ובאיזו עוצמה. ישנם גם מחקרים המשתמשים בטכניקות פיזיולוגיות, כמו אלקטרואנצפלוגרמה.
הקשר בין נוירולוגיה לאמנות
מחקר שנערך בשנת 2007 על ידי צוות של נוירולוגים ניסה לענות על השאלה האם יופי הוא סובייקטיבי לחלוטין או לא. כדי לעשות זאת, הם הראו למתנדבים תמונות של פסלים של אמנות קלאסית ורנסנס בזמן שהם היו במכונת תהודה מגנטית. קודם כל, הם הראו להם את התמונות המקוריות, ואחר כך, אחר כך, את אותם הפסלים אבל עם פרופורציות שונות.
לאחר שראו אותם, המתנדבים היו צריכים לומר אם הם אוהבים את זה או לא, ולאחר מכן לשפוט על הפרופורציות. מה שמדענים אלה גילו היה שעם התבוננות בפסלים המקוריים, הייתה הפעלה של האינסולה. אזור זה עוסק במיוחד בחשיבה מופשטת, קבלת החלטות ותפיסה.
כשהם אמרו שהם חושבים שהפסלים יפים, החלק הימני של האמיגדלה הראה תגובה. לאזור זה במוח יש חשיבות מכרעת בעיבוד רגשות, במיוחד סיפוק ופחד.
עם זאת, לפי מחקר אחר, תפיסת היופי והכיעור מעובדת על ידי אותם אזורים (קורטקס אורביטופרונטלי) ושונה רק בעוצמת ההפעלה.
לא הכל קשור למוח
למרות הכל, לא הכל קשור למוח. בתפיסת היופי, והמשיכה ליצירות אמנותיות מסוימות, השפעת התרבות היא עצומה. לכן, חיוני לקחת את ההקשר החברתי והתרבותי בחשבון בעת הסקת מסקנות לגבי מה שאנו רואים כיפה.
לדוגמה, מחקר של נוירו-אסתטיקה הבחין כי יצירות האמנות שהוצגו למשתתפים שסומנו ב-MoMA (מוזיאון לאמנות מודרנית) נתפסו כיפיות יותר מהשאר (שמיקומן לא צוין).
יכולים להיות גורמים תרבותיים רבים בנוירולוגיה ובאמנות. אבל הדבר המרגש הוא ששתי יצירות שונות יגרמו לאותה השפעה במוחם של אנשים שונים.
