לנצח דיכאון אפשרי אם תשנה כמה הרגלים
כאשר מדובר בבעיה שכיחה יותר ויותר כמו דיכאון, חשוב לראות מטפל שיעזור לנו לצאת מהחור בו אנו נמצאים. למה?
כי בניגוד למה שאפשר לחשוב מבחוץ, לנצח דיכאון צריך יותר מכוח רצון ושיניים חשוקות. זה דורש כלים.
למטפלים יש תפקידים רבים כאן. מלכתחילה, הם מאשרים אם למישהו יש את הדיכאון שהוא חושב שיש לו.
שנית, למרות שהם לא יכולים לרשום תרופות, הם יכולים להפנות את המטופל למי שיכול להמליץ על תרופה. וטיפול תרופתי יכול להיות חיובי מאוד, במיוחד בשלבים הראשונים של הטיפול.
שלישית, הם יכולים ליצור תוכנית פעולה או תוכנית טיפול מתאימה למטופל ולעזור לו לעקוב אחריה, לבצע התאמות ולבצע מעקב גם לאחר שהדיכאון חלף.
עם זאת, כולנו יודעים שדיכאון הוא לא בדיוק מצב שבו אנחנו יזומים ומתרגשים במיוחד לקראת כניסה להרגלים חדשים. או לשמור אותם עד שהם ייכנסו לתוקף. אז, כוח רצון הוא חשוב, אבל גם אינטליגנציה ותוכנית פעולה.
דיכאון חולף כשאנחנו שואבים כוח מהמקום שבו אין לנו את היכולת לעשות צעדים קטנים בכיוון הנכון, אבל יש כל כך הרבה התנגדות.
בידוד אולי נחוץ, אבל זה לא הפתרון
אנשים הסובלים מדיכאון מרגישים לעתים קרובות מתפתים במיוחד להיכנס להרגלים חדשים שמזינים למעשה את הדיכאון שלהם. אחד מהם הוא לבודד את עצמנו מאחרים.
אנחנו לא רוצים לראות אף אחד, אנחנו עצובים כל הזמן. וחדר הכושר, שיעורי ציור, מוזיקה... כל מה שפעם אהבנו וקיבלנו ממנו השראה עכשיו גורם לנו להרגיש אדישים.
אולי הפסקה ומרחק טובים במקרים מסוימים ולפרקי זמן קצרים. במיוחד כאשר הדיכאון הגיע כתוצאה מתקופת מתח ממושכת.
עם זאת, בטווח הארוך, ניתוק סוג זה של הרגלים "מלנכוליים" חיוני כדי לנצח דיכאון.
לנצח דיכאון אפשרי כאשר אנו מתחילים לעשות את ההפך ממה שהוא דוחק בנו לעשות. לא רוצה לצאת? בואו נעשה משהו עם החברים שלנו.
לא רוצה פעילות גופנית? בואו נקום ממש מוקדם ובלי לעצור לחשוב תפוס את התיק שלנו ונלך לחדר כושר או לריצה באוויר הצח.
כשניקח את הצעד הראשון, נראה שאחר כך זה לא כל כך קשה ואפילו מהנה אולי. אולי לא באותה רמה כמו קודם, בטח, אבל זה עושה את זה אפילו יותר שווה את זה.
הדבר החשוב הוא לצאת מהמעגל שההרגלים האלה מושכים אותנו אליו. כבר ראינו שזה לא הגיוני להמשיך ככה. ראינו ששום דבר לא משתנה, הכל נשאר אותו דבר אם נמשיך באותו כיוון.
לימוד מדיטציה, הצבת בעיות בפרספקטיבה, ניהול הרגשות שלנו וחיפוש חיזוקים הם כלים שמטפל יכול לספק אם אנחנו רוצים לצאת מהדיכאון.
אז, אחד המפתחות לנצח דיכאון הוא להתחיל להכניס הרגלים שונים לחיינו. יכולנו גם לחזור לאלו שנהנינו פעם אבל ויתרנו.
לדוגמה, חלקנו נהגו לנגן מוזיקה אבל הפסקנו ליהנות ממנה. אם אתה לא אוהב את זה אולי אתה לא צריך לקחת את זה שוב. עם זאת, בוודאי יש עוד הרבה דברים שאנחנו ממשיכים ליהנות מהם אבל אנחנו לא יכולים לסכם את האנרגיה עבורם.
ללכת לחדר כושר ולדבר עם זרים או מכרים, לצאת עם חברים שאנחנו תמיד מתבטלים בהם, להתחיל לאכול בריא יותר (לתרגל מה שמכונה אכילה מודעת) ולעשות פעילות גופנית מתונה יהיו צעדים חשובים כדי להגיד "שלום" לדיכאון.
למה? פשוט כי הם ייצרו רגעים שבהם אנחנו מרגישים טוב יותר.
לנצח דיכאון על ידי ניהול יומן רגשי
גדול. אנחנו כבר יודעים שדיכאון עלול להיעלם כשאנחנו חוזרים או מחפשים פעילויות שגורמות לנו להרגיש טוב. לחזור לפעילויות שאהבנו או לשלב כמה חדשות שאולי יאהבו. אבל... מה עוד?
קודם אמרנו שאחד המאפיינים של דיכאון הוא שהוא בדרך כלל מעודד התבוננות פנימית. זה אומר לנו, " היי, אתה במשבר! " וזה מכניס אותנו למצב שבו נראה שקל יותר לחשוב.
ובכן, אנחנו יכולים להשתמש בו כדי לנסות להכיר את עצמנו טוב יותר ולסדר את הרגשות שלנו. כן, הסדר הפנימי שלנו לא עובד, אז בואו ננתח איך הוא ונחפש אחד חדש.
במובן זה, כתיבה יכולה להיות דרך חיובית מאוד לפרוק רגשית וגם לעקוב אחר השינויים במצב הרוח שלנו. באופן דומה, זה מאפשר לנו לחזור על המילים שלנו כדי לראות לאן אנחנו ממשיכים ליפול ולהיות מודעים יותר למצב בו אנו נמצאים.
אנשי מקצוע רבים רואים בכתיבה טיפולית, ומסיבה טובה. לפעמים אנחנו לא יכולים או רוצים לספר לאף אחד מה קורה לנו. אבל עדיין יש לנו צורך לתקשר את זה בדרך כלשהי.
ניהול יומן רגשי חשוב מאוד, ולא רק כאשר אנו סובלים מדיכאון או מבעיה אחרת. לעשות את זה כדרך חיים יכול להיות מאוד מרפא.
זה טבעי שיהיה קשה בהתחלה להסתכל על הדפים שבהם הבענו את כל הכאב שלנו. עם זאת, לאורך זמן זה יעזור לך להרגיש, להחיות ולהחלים.
אז יגיע הזמן שבו נוכל לדפדף בין הדפים כמו מישהו שקורא ספר, ונזכר בזיכרונות ממצב שחווינו שכבר שייך לעבר.
"ניצחון תמיד אפשרי לאדם שמסרב להפסיק להילחם."
-נפוליאון היל-
בשלב זה אנו כבר יודעים כי לנצח דיכאון אפשרי כאשר אנו משנים הרגלים מסוימים. עם זאת, הדרך תהיה ארוכה וקשה. פעמים רבות נפסיק לזוז ואף נלך צעדים אחורה.
אבל אם ננסה שוב ושוב, שוחה נגד הזרם, בהתאם לעצת מטפל, הדיכאון יסתיים. בדיוק כך. הדיכאון מת כאשר אנו מנתקים את מקור הדלק שלו.
