הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל: 3 עקרונות בסיסיים

לוגותרפיה ידועה גם כ"בית הספר הווינאי השלישי לפסיכותרפיה". בית הספר הפסיכולוגי הראשון היה של זיגמונד פרויד, השני היה של אדלר, והשלישי הוא בית ספר שייסד ויקטור פרנקל. זה המקום שבו אנחנו הולכים להתמקד עכשיו.

פרויד אמר שהאדם מכוון ל"הנאה". ואז, אדלר אמר שהוא מכוון ל"כוח". לפרנקל, לעומת זאת, היה חזון של האדם כמכוון ל"משמעות".

היסטוריונים של הפסיכולוגיה מסכימים שחקר הפסיכואנליזה הוא גם במידת מה חקר חייו של פרויד, מייסדה. באופן דומה, נוכל לומר שעל ידי לימוד לוגותרפיה, אנו מתקרבים להבנת חייו של frankl. בקושי נוכל להבין את התפתחותה של האסכולה הפסיכולוגית השלישית מבלי להבין את תולדות חייו של האדם שהתחיל אותה.

ויקטור פרנקל

ויקטור אמיל פרנקל נולד בווינה ב-26 במרץ 1905. הוא שרד ארבעה מחנות ריכוז, כולל אושוויץ. מגיל צעיר גילה עניין בלימודי רפואה ומדעי הטבע. הייתה לו גם רוח ביקורתית מאוד כלפי עמדות רדוקציוניסטיות.

הייעוד שלו הגיע מוקדם מאוד והחיפוש שלו אחר משמעות התחיל הרבה לפני השואה. בתקופת השואה עבד על ספרו הידוע ביותר, "אדם מחפש משמעות".

לוויקטור פרנקל הייתה אמונה שמה שמייחד אותנו הוא הרוח האנושית. צמצום החיים והטבע האנושי ל"אין", כפי שעשו פילוסופים ופסיכיאטרים רבים באותה תקופה, לא הייתה הדרך המתאימה ביותר להסתכל על החיים.

בגיל 19 הוא כבר פיתח את שני רעיונות היסוד שלו.

• הראשון: עלינו לענות על השאלה שהחיים שואלים לגבי משמעות חיינו, שכן אנו אחראים לקיומנו.
• שנית: המשמעות הסופית היא מעבר להבנתנו ותישאר שם. זה משהו שאנחנו צריכים להאמין בו בזמן שאנחנו רודפים אחריו.

הניסיון של פרנקל במחנות הריכוז הראה לו שלבני אדם יש את היכולת למצוא משמעות. משמעות לכל נסיבות בחיים, אפילו האבסורדיות והכואבות שבהן.

החיפוש של האדם אחר משמעות

ביצירתו, חיפוש האדם אחר משמעות, כותב פרנקל על חוויותיו במחנות הריכוז (טורכין, קאופרינג, טרזינשטד ואושוויץ). הוא מתאר את ההתעללות שעברו האסירים, אך גם דן ביופייה של הרוח האנושית. בקיצור, הספר עוסק כיצד להתעלות מעל האימה ולמצוא משמעות גם בנסיבות הנוראיות ביותר.

ויקטור פרנקל מת ב-2 בספטמבר 1997, בגיל 92, והותיר אחריו מורשת גדולה. באמצעות חייו ועבודתו, הוא מזכיר לנו שכולנו יכולים ליצור משמעות שתציל אותנו ברגעים קשים ולעולם לא תיעלם עכשיו, לא משנה מה נעשה או עד כמה החיים לא בטוחים.

לוגותרפיה

כפי שאמרנו, לוגותרפיה מוכרת כבית הספר הווינאי השלישי לפסיכותרפיה. הוא ערך את הופעת הבכורה העולמית שלו בשנות ה-40. לוגותרפיה היא שיטה להתגבר על קונפליקטים אנושיים הגורמים לסבל.

היא מאפשרת לנו למצוא משמעות במצבים קשים וכואבים. במקום זאת הם הופכים להזדמנויות לצמיחה. שיטה זו מאפשרת לנו למצוא משמעות בכל אירועי החיים, ומאפשרת לחיות חיים מלאים.

בלוגותרפיה, לוגו מתייחס ל"משמעות", משהו שבני אדם תמיד מחפשים. לפיכך, לוגותרפיה פירושה טיפול באמצעות "משמעות".

שלושת העקרונות הבסיסיים של לוגותרפיה

שלושת העקרונות הבסיסיים או עמודי התווך של הלוגותרפיה הם הבאים:

• חופש הרצון
• רצון של משמעות
• תחושת חיים

חופש הרצון

חופש הרצון מתגלה באמצעות יכולת אנושית ספציפית המכונה "התרחקות עצמית". זוהי האפשרות לראות, לקבל, לווסת ולהמחיש את עצמו. לפי תורתו של פרנקל, זה נותן לנו חופש משלושה מקורות השפעה:

• אינסטינקטים
• מורשת
• סביבה

לאדם יש את כל שלושת הדברים האלה, אבל הם לא קובעים אותנו. אנחנו לא נקבעו מראש או סופיים. אנו משוחררים משלושת ההיבטים הללו. בכל פעם שבני אדם משתחררים ממשהו, יש לכך סיבה. כאן טמון מושג האחריות. האדם חופשי להיות אחראי והוא אחראי כי הוא חופשי.

מתוך ניתוח קיומי זה, האדם אחראי למימוש המשמעות והערכים. לאדם יש קריאה לממש את משמעות חייו ואת הערכים הנותנים להם משמעות. האדם הוא היחיד שאחראי לקריאה זו.

רצון של משמעות

רצון המשמעות וההתעלות העצמית המאפיינת בני אדם קשורים קשר הדוק. האדם מצביע תמיד מעבר לעצמו, לעבר משמעות שעליו לגלות תחילה ושעליו להגיע למלוא שלה. הרצון לעונג (פרויד) והרצון לכוח (אדלר), מובילים את האדם לאימננטיות. עם זאת, מושגים אלו מתנגדים להתעלות עצמית ויתסכלו את קיומנו.

מנקודת המבט של לוגותרפיה, הנאה וכוח הם תוצאות של הגעה לסוף, אבל לא הסוף עצמו. מכאן מדוע אנשים שרודפים רק אחר הנאה או כוח חיים בתסכול. הם מרגישים נמשכים לוואקום קיומי גדול. הרצון למשמעות אינו מחפש כוח או הנאה. זה אפילו לא מחפש אושר. המוקד שלו הוא מציאת טיעון - סיבה - להיות מאושר.

תחושת חיים

שני העקרונות שהזכרנו מדברים על אדם המוכן לנקוט עמדה מול נסיבות החיים, בחופש מוחלט, על בסיס משמעות המעבירה זאת. זהו הפרופיל של האדם בחיפוש אחר משמעות. לחיים יש משמעות. המשמעות היא ייחודית לכל אחד מאיתנו. לפיכך, חובתנו כיצורים מודעים ואחראים היא לגלות את הגרסה שלנו למשמעות זו.

אנו עושים זאת באמצעות שלושה ערוצים יסודיים המתייחסים לשלוש קטגוריות של ערכים.

• לפעמים, זה מכוון אותנו למימוש ערכים יצירתיים.
• פעמים אחרות, זה ישפיע עלינו עם חוויה. למשל, כשאנחנו עדים לשקיעה או שמישהו מחזיק לנו את היד.
• פעמים אחרות, נתמודד עם מגבלות החיים עצמם (מוות, סבל).

בכל מקרה, החיים תמיד יכילו משמעות נסתרת עד הסוף. זוהי קריאה משכנעת ומתמשכת לגלות ולממש אותה. אלו הם שלושת העקרונות הבסיסיים של הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל. כפי שראינו, זוהי השקפה הומניסטית-קיומית של בני אדם. וזה יכול להיות קשה להבין אם אנחנו לא מכירים את האקזיסטנציאליזם. עם זאת, זה שווה את המאמץ כשאנחנו חושבים על כל מה שיש לו להציע את ההמשגה שלנו של החיים.

עבודות מצוטטות

V. Frankl (2013). החיפוש של האדם אחר משמעות. הרדר.

V. Frankl (2003). לפני הוואקום הקיומי: לקראת הומניזציה של פסיכותרפיה. הרדר.