שנים של חינוך ואנחנו עדיין לא יודעים איך לאהוב את עצמנו
כישלון. לא מתאימים. היפראקטיבי. מוטיבציה נמוכה. מאתגר. יש הרבה מאוד תוויות שניתנו לילדים במהלך הלימודים שלהם. לעתים רחוקות אנו עוצרים כדי להסתכל ולהבין איזה רגש עומד מאחורי כל תלמיד קשה.
מעניין איך בתרחישים כמו בעסקים או בפוליטיקה, אינטליגנציה רגשית מוערכת כחיונית, בעוד שמוסדות חינוך אינם כוללים אינטליגנציה רגשית בתוכניות הלימודים.
החינוך צריך לתת לנו את הכוח להיות מסוגלים להסתדר בעצמנו, ואין שום ערך ללמד ילדים להיות טובים במדעים או בספרות אם קודם כל לא נלמד אותם מה הם הערכה עצמית, כבוד ואמפתיה.
מיומנויות קוגניטיביות נשארות חיוניות למערכת האקדמית. בינתיים נראה שרגשות הם היבט ה"טאבו" שיש להגביל לספירה הפרטית.
חינוך שיוצר מוחות אבל לא אנשים
הילדים והמתבגרים של היום הם אסטרטגים מיומנים בטכנולוגיות חדשות. אמוג'ים בהודעות הטקסט שלך הם לרוב הגישה היחידה שלהם לעולם הרגשות. אבל כשהם רחוקים ממכשירים ניידים, הם אינם מסוגלים לנהל או למנוע מצבים כמו בריונות.
Begonia ibarrola, פסיכולוגית וחוקרת, מעידה כי באותם בתי ספר ששילבו אינטליגנציה רגשית בכיתה ובתוכנית הלימודים בבית הספר נעלמו התנהגויות בריונות והביצועים הלימודיים השתפרו משמעותית. זה ללא ספק מעודד.
חינוך נועד להכשיר אנשים שישנו את העולם של מחר; לכן אנו מדריכים אנשים שמחים, מוכשרים בשמחה, מיומנים בכבוד ומבריקים בתקווה.
למה שלא נשלב יותר חינוך רגשי בבתי הספר?
משקלו של ההיבט הקוגניטיבי עדיין נטוע עמוק במערכת בית הספר שלנו, למרות שתיאוריות כ"אינטליגנציות מרובות מאת שומר", מספרות לנו על הצורך הברור לעבוד על האינטליגנציה הרגשית של ילדים בשלב מוקדם.
צריך גם לזכור שכל שינוי ברמה המוסדית דורש זמן. נדרשת מודעות חברתית ברורה כי השקעה ברגשות היא השקעה בדו קיום. זה ללמוד להיות מוכשר יותר ביחסים אנושיים, בכבוד ובשינוי המיקוד שבו אתה שם בצד את הצורך לחנך ילדים מושלמים כדי ליצור אנשים מאושרים.
ילדים מושלמים, ילדים עצובים: לחץ הדרישה
ילדים מושלמים לא תמיד יודעים לחייך, והם גם לא יודעים את צליל האושר: הם חוששים לטעות ולעולם לא עומדים בציפיות של הוריהם. ראה עוד
אנחנו מגדלים ילדים ייחודיים, לא תלמידים זהים
בחברה משתנה כמו היום ועם תחרות מקצועית גבוהה, לא עוזר הרבה להכשיר את אותם סוגי סטודנטים שמתמחים באותם תחומים. יש צורך לתעדף את הערך האנושי על ידי הגברת היכולת הטבעית של הילד לגלות בעצמו מה הכי טוב לו ומה הוא מציע לעולם כך ש"הוא ייחודי ".
היבט אחד שיש לקחת בחשבון הוא שלעתים קרובות אנו מפילים את כל משקלו של חינוך ילד על מוסדות אקדמיים. זו לא הגישה הנכונה. כולנו סוכני חינוך, כאשר המשפחה היא מקום הלמידה הראשון והחיוני ביותר.
המשפחה: שלב ראשון באינטליגנציה רגשית
תחום מדעי המוח מבהיר זאת: ההקשר הרגשי בו גדל ילד יקבע במידה רבה את המשך התפתחותו ואף את אישיותו.
הכרה, הדדיות, התקשרות בטוחה ותקשורת רגשית הם חוטי איזון המאפשרים לילד לצמוח בחופש ובבגרות. אם אתה רוצה לתת לעולם ילד המסוגל לכבד אחרים, להקשיב ולהשתמש בחיבה על פני תוקפנות, פעל כמודל לחיקוי. שמור על דבריך, שיפוטיך ומעשיך. תהיה הדוגמה הטובה ביותר.
בית הספר: מיקרוקוסמוס של הבמה החברתית
בית הספר יהווה עבור הילד דוגמה מובהקת לעולם ההוא שעליו להתמודד מחר. קשרים עם עמיתים ועם דמויות סמכות (המורים) ישמשו לו לפתח מיומנויות חדשות וחשובות.
במרכזים שבהם מיושמים הרגלים וכלים בריאים מבחינה רגשית, אנו רואים שילדים מאוד פתוחים לסוג זה של ידע. שילובם בעבודה יומיומית יכולה לעזור לילדים לשפר את מערכות היחסים שלהם ולהיות אסרטיביים יותר במניעת התקפות או ייזום חברויות.
אינטליגנציה רגשית הופכת להרגל שעוזר לייעל את הלמידה שלהם, לתעל חרדה או מתח. זה עשוי לשפר את התוצאות האקדמיות שלהם. עובדה ממש מעודדת.
חינוך הוא ללמוד כיצד להשאיר חותם בלבם של ילדים.
"רק לנשום", סרט קצר ויפיפה שעוזר לילדים ולמבוגרים לנהל את הרגשות שלהם
סרט זה מקדם מודעות רגשית ככלי עיקרי לשינוי הדרך שלנו לחוות את הרגשות שלנו. ראה עוד
